לפי ווסטון פרייס, התוצאות של דיאטה לא נכונה של אבות, אמהות וילדים הרבה יותר חמורות מאיבוד שיניים.
פוסט זה הוא המשך לשני הפוסטים הקודמים, שדנו בעבודתו של אחד מגאוני חקר התזונה, ד"ר ווסטון א. פרייס.
לאלה שלא קראו ולא רוצים לקרוא את הפוסטים הקודמים אציין שפרייס נסע בשנות השלושים, במשך שש שנים, לכל פינות העולם וחקר את תזונתם ובריאותם של קבוצות ילידים שחיו על תזונה מסורתית, לא מערבית. באותה תקופה, עברו חלק מחברי הקבוצות לתזונה מערבית (בעיקר קמח וסוכר) וכך הוא היה יכול להשוות את בריאותם לאלה של חבריהם ששמרו על תזונה מקורית. בכל אחד מעשרות הקבוצות שחקר הייתה בריאותם של הילידים שחיו על תזונה מסורתית טובה יותר מזו של אלה שחיו על תזונה מערבית.
פרייס שם לב לכך שלקבוצות הילידים מנהגים מוגדרים ביותר בקשר לתזונתן של נשים הרות, ילדים רכים ויותר מכך, נשים וגברים בתקופה שלפני הנישואין.
הנה תרגום קטע מתוך ספרו : Nutrition and Physical Degeneration
"קודם כל, העממים הפרימיטיביים הוציאו לפועל תוכניות תזונתיות שהולידו תינוקות מצוינים. זאת הם השיגו על ידי תוכניות תזונתיות שיועדו לאמהות לעתיד, שתוכננו בתשומת לב רבה. חשוב לציין שהם התחילו את התהליך של תזונה מיוחדת הרבה לפני ההתעברות ולא השאירו אותו, כמו שבדרך כלל נעשה, עד לאחר שהאם ידעה שהתעברה. בכמה מן המקרים מזון מיוחד היה ניתן לאב לעתיד, בנוסף לאם לעתיד. אותן קבוצות שגרו ליד הים ושהייתה להן גישה למאכלי ים, נסמכו רבות על סוגים מיוחדים של חיות ים ומוצרים מהם. באופן ספציפי, האסקימוסים, אנשי האיים של הים הדרומי, התושבים של האיים של צפון אוסטרליה, הגאלים של האיים ההיברידיים החיצוניים והפרואנים של אזור החוף נסמכים על מוצרים אלה לחיזוקם. ביצי דגים משמשים כחלק מתוכנית התזונה המיוחדת בכל הקבוצות האלה. שבטי הבקר של אפריקה, השווייצים בעמקים המבודדים של האלפים והשבטים החיים באזורים הגבוהים באסיה, כולל צפון הודו, נסמכים על מוצרי חלב באיכות גבוהה מאוד. אצל המסאי באזורים מספר באפריקה, הבנות היו צריכות לחכות לנישואין עד אותו זמן בשנה שבו הפרות ניזונו מעשב צעיר שגדל המהירות ולשתות את החלב מאותן פרות במשך מספר חודשים לפני שיכלו להתחתן. במספר שבטים חקלאיים באפריקה הבנות הוזנו במאכלים מיוחדים במשך ששה חודשים לפני הנישואין."
פרייס מספר על שבט באי פיג'י שבו על האם היה להודיע לראש השבט מיד כאשר התעברה. ראש השבט היה מארגן סעודה מיוחדת כדי לחגוג את הצטרפות החבר החדש לשבט. באותה סעודה התחייבו כולם לאמץ את התינוק אם הוריו ימותו. באותה הזדמנות ראש השבט היה ממנה שני צעירים להיות אחראיים ללכת לים כל יום ולהבטיח שהאם תקבל את מאכלי הים המיוחדים שהיו דרושים לה כדי להזין את העובר ברחמה.
הנה תמונה של אישה מאיי פיג'י שהלכה מספר קילומטרים לים כדי להשיג את הסרטן המיוחד שהיא האמינה ואשר המנהג של שבטה הוכיח, היה יעיל להתפתחות של ילד מושלם ביותר.
הנה תמונה של שלושה ילדים מאורים (ניו זילנד) מאותה משפחה. מעבר של ההורים לתזונה מערבית הביא לעיוותים בצורת הגולגולת בבנים היותר צעירים ואם מתאמצים אפשר גם לראות את העיוותים בכפות הרגליים של הבנים.
מהאיים בצפון אוסטרליה מביא פרייס דוגמא נוספת להצרת הפנים והגוף שהיא תוצאה של מעבר לדיאטה מערבית.
מהאי באדו, גם הוא בצפון אוסטרליה – ארבעת האחים הבוגרים נולדו לפני שנפתחה החנות הממשלתית שמכרה קמח וסוכר. שני האחים הצעירים נולדו לאחר פתיחת החנות.
פרייס מסכם את מסקנותיו באשר לקשר בין תזונת הורים ובריאות ילדיהם בעת הלידה ולאחריה: "…זה מחייב להוסיף לתזונה כמויות ידועות של מזונות מיוחדים כדי לספק את הזרזים (קטליזאטורים) האורגנים האלה, במיוחד הויטמינים מסיסי השומן, אשר קשה לספקם בכמויות מספקות. הראיתי שהקבוצות הפרימיטיביות שחקרתי היו תלויות באחד מתוך שלושה מקורות לאותם גורמים מסיסי שומן כלומר, מאכלי ים, חלקי פנים של חיות (כבד, כליות) או מוצרי חלב"
פרייס מזכיר בספרו שוב ושוב את החיוניות של הויטמינים מסיסי השומן שניתן למצוא רק במקורות מזון מן החי. הוא מציין שתזונת האבות האמהות והילדים הייתה מוכוונת לכמות עודפת של ויטמינים אלה כדי למנוע מחסור בעת הצריכה המוגברת המתרחשת כאשר הגוף גדל או מזין גוף אחר.
הויטמינים מסיסי השומן הם ויטמין A (כבד), ויטמין D (שמש, מאכלי ים), ויטמין E (שמן זית), ויטמין K2 (ביצי דגים, גבינה, רצוי צהובה וקשה, צהוב של ביצה). ידוע כיום, שבין יתר התפקידים, לויטמינים אלה תפקיד מפתח בוויסות של משטר הקלציום בגוף.
אנא דאגו שהמתארסות והמתארסים, המתחתנות והמתחתנים, המתעברות והמעברים והמעוברות והילדים כולם יקבלו מספיק מהויטמינים הללו ואל תשכחו – הם מסיסי שומן ולכן צריך ללוות אותם באכילת הרבה שומן, רצוי מן החי.
