מי שקרא את הפוסט הקודם, שהציג מחקר בו הורדת המשקל המשמעותית ביותר הייתה בדיאטה דלת פחמימות, לא יכול היה שלא להתאכזב מגודל הירידה הממוצעת – 4.7 ק"ג בשנה. אמנם דיאטה עתירת פחמימות הייתה עוד יותר מאכזבת – 2.2 ק"ג בשנה אך זו וודאי לא נחמה למי שרוצה לרדת במשקל ממצב שבו היו הנשים שהשתתפו במחקר –משקל יתר.
הסיבה לתוצאות מאכזבות אלה היא פשוטה – חוסר התמדה. קשה לקחת קבוצה של 311 אנשים להניח שכולם ישמרו באופן דתי על הדיאטה שהכתיבו להם החוקרים במשך 12 חודש. זו הסיבה שלפעמים, כשהמדובר במחקרים על דיאטה, במיוחד אלה הנמשכים זמן רב עדיפים חזירים, כנבדקים. אצל חזירים אפשר שלוט בדיאטה עד לגרם האחרון מכל מרכיב וכן אפשר לבצע בהם בדיקות שקשה לדרוש מבני אדם לעבור. חזירים נחשבים לאחד המודלים הטובים ביותר לאדם במחקרים ביולוגיים. כאשר מדובר במערכות עיכול ובמערכות הורמונליות, השוני בין הפיזיולוגיה של חזירים, אוכלי כל כמונו, ובינינו היא מינימלית. ההבדל בין המינים רובו בקליפה החיצונית, החושבת, של המוח ובמבנה העצמות והשרירים, לא בפיזיולוגיה הבסיסית.
המחקר הפעם הוא פחות בעניין השומן ויותר בעניין השפעתם הרעה של דגנים. הוא משווה את מה שהחוקרים מכנים "דיאטה פליאוליתית" למזון רגיל של חזירים העשיר בדגנים. דיאטה פליאוליתית (Paleodiet) היא דיאטה שהפיץ ומתחזק חוקר באוניברסיטת קולורדו בשם לורן קורדן (Loren Cordain – הנה האתר שלו). הוא חוקר בעיקר נתונים אנתרופולוגיים מהמאה ה-20 על דיאטות של קבוצות ציידים לקטים שאמורות לשמש מודל לדיאטה תואמת אבולוציה. יש לי ולכמה אנשים נוספים השגות קלות על השימוש בלקטים-ציידים בני זמננו כמודל אך סך הכל הוא מדען משכמו ומעלה.
בעבר הייתה לו בעיה עם שומן רווי אך הוא בינתיים שינה את דעתו, לפחות חלקית, וממליץ בכל זאת על כמות מסוימת של שומן רווי בדיאטה. החוקרים פה מסתמכים על מאמרים קודמים שלו בקביעת המרכיבים ואני מעיז לומר שאם היו מעלים את אחוז השומן היו התוצאות יותר טובות. עם זאת, יתרונה של הגישה שלהם היא שהיא מבודדת את האפקט הגרוע של דגנים כמזון יחסית לחלבונים ולפקעות (תפוחי אדמה למשל).
הנה המחקר
"A Paleolithic diet confers higher insulin sensitivity, lower C-reactive protein and lower blood pressure than a cereal-based diet in domestic pigs"
"דיאטה פליאוליתית גורמת לרגישות לאינסולין יותר גבוהה, CRP יותר נמוך ולחץ דם יותר נמוך לעומת דיאטה עתירת דגנים בחזירים."
המחקר נערך באוניברסיטת לונד בשבדיה על ידי טומי ג'ונסון (Jonsson) ושותפים ופורסם ב-2006 בירחון Nutrition & Metabolism.
לאחר שנגמלו מהנקה, הוקצו מקרית 24 חזירונים לשתי דיאטות – האחת עתירות דגנים (קבוצת הדגנים) והשנייה חופשית מדגנים הכוללת ירקות, פירות, בשר וכמות קטנה של פקעות (הקבוצה הפליאוליתית). בדיאטת הדגנים ניתן גם שומן צמחי ( rapeseed oil) כדי להשוות את כמות השומן בין הדיאטות. בסופו של דבר הרכב הדיאטות מבחינת אבות מזון היה חלבון, שומן, פחמימות 17%, 18%, 65% בדיאטת הדגנים ו 27%, 16%, 57% בדיאטה הפליאוליתית.
שתי הקבוצות הואכלו את הדיאטה שלהם במשך 15 חודש שלאחריהם נעשו הבדיקות.
תוצאות:
- הקבוצה הפליאוליתית שקלה בסוף התקופה 22% פחות מקבוצת הדגנים.
- לקבוצה הפליאוליתית הייתה שכבת שומן צרה יותר ב 43% באזור עצם החזה.
- רגישות דינמית לאינסולין הייתה גבוהה יותר בקבוצה הפליאוליתית
- הממוצע הגיאומטרי של CRP (סמן של דלקתיות בגוף) היה ב 82% יותר נמוך אצל הקבוצה הפליאוליתית.
- לחץ הדם היה ב-13% יותר נמוך אצל הקבוצה הפליאוליתית.
כבר עמדתי על כך בעבר שדגנים אינם מזון טבעי לנו (כאן וכאן). מסתבר שהם גם אינם מזון טבעי לחזירים. הסיבה שמאכילים חזירים בדגנים היא שהם זולים והם משמינים (זאת אחת התוצאות במחקר).
אנחנו בני מזל – בניגוד לחזירים אנחנו יכולים לקרוא מחקרים ולבחור את הדיאטה שלנו בהתאם.
אפשר לפסוח – הרהורים למתקדמים
בשיחה שבסוף הפרסום מגיעים המדענים למסקנה שההבדל ברגישות לאינסולין הוא בעיקר בשרירים ובתאי השומן ולא בכבד.
כפי שראינו בפוסטים קודמים , רמות גבוהות של אינסולין גורמות לירידה ברגישות לאינסולין בכבד (שזה דבר רע) ורק אחר כך חוסר הרגישות עובר לשרירים ובסוף לתאי השומן.
העובדה שלקבוצת הדגנים הייתה רמה נמוכה של רגישות לאינסולין בשרירים ובתאי השומן מצביעה על כך שכבר לפני זה הייתה רמה נמוכה של רגישות בכבד ואם לא היה הבדל בין הקבוצות בכבד סימן שגם בדיאטה הפליאוליתית (או מה שכונה כך) הייתה רגישות נמוכה בכבד.
עקב הכמות הגבוהה של הפחמימות בשתי הדיאטות – 65% ו 57% אין בכך משום הפתעה. הורדה של כמות הפחמימות והעלאה של כמות השומנים (כמו שאכן הייתה בדיאטה תואמת אבולוציה) הייתה קרוב לודאי פותרת בעיה זו ומשפרת את תוצאות אף יותר.
שנהייה בריאים
מיקי
