האם צליאק היא מחלה או מתנה?

נפתח בכך שצליאק אינה מחלה גנטית במובן הקלאסי. מחלה גנטית כמו טי זקס למשל נגרמת על ידי גנים שאינם מתפקדים נכון וגורמים נזקים לגוף. צליאק היא תגובה אפיגנטית כלומר תגובה של גנים לגירוי חיצוני.

גנים מגיבים כל הזמן לגירויים חיצוניים ורבים מאותם גירויים הם מזונות שונים.

גנים מתאימים דואגים לכך שנדחה מזונות רעילים על ידי טעם מר או בחילה. התפיסה של צליאק כמחלה ולא כתגובה בריאה נגד גורם רעיל לגוף מבוססת על ההנחה שחיטה (או גלוטן או יותר נכון גליאדין – סוג של גלוטן) הם חומרי תזונה בלתי מזיקים כי אם הם מזיקים הרי שאנחנו צריכים לברך על התגובה הגורמת לנו לדחות אותם ולא להגדיר אותה בתור מחלה.

הפוסט הזה בא כהמשך לפוסט הקודם שהציג קשר סטטיסטי חזק ביותר בין צריכת חיטה ובין מחלות לב בקרב אוכלוסיה בסין והוא מעדכן ומוסיף על החומר הכלול במספר פוסטים שכתבתי בעבר בקפה דה מרקר (הקלק על התווית גלוטן).

מעל ל 670 מיליון טון של חיטה מיוצרים בעולם כל שנה. החיטה היא סמלו של ארגון האו"ם למזון ולחקלאות, אנו שרים לה שירים וריח אפייתה מטריף אותנו. הגדרת החיטה, "אם התרבות האנושית", כמזון מזיק מערערת את יסודות קיומנו. לכן נעדיף להגדיר את הצליאק כמחלה נדירה.

אך אני אופטימי שלא ירחק היום והחיטה תתגלה במלא "גדולתה" כלומר בהכרה מלאה של מגוון הנזקים שהיא גורמת לבריאות של רובנו. הסיבה שאני אופטימי היא שהבנת התהליכים של השפעת החיטה על מחלות הציביליזציה מתקדמת בצעדים מהירים. אני מוכן להמר שתוך 10-20 שנה מדפי ה"נטול גלוטן" בסופר יהיו ארוכים יותר ממדפי הלחם הרגיל (אם המדינה בכלל תאפשר לשווק אותו).

לא שהכתובת לא הייתה כתובה בגדול על הקיר כבר מזמן. בשנת 1940 פרסם רופא שיניים ידוע מאוד בארה"ב – ווסטון א. פרייס (Weston A. Price) ספר, שהכיל את כל האינפורמציה הדרושה כדי להתחיל לחשוד בחיטה כגורם מרכזי במחלות הציביליזציה.

שנות ה-30 של המאה הקודמת היו שנים מתאימות לתגלית של פרייס. מספר רב של קבוצות ילידים מבודדות לשעבר היו בתהליך מעבר מתזונה מסורתית לתזונה מערבית, שבתחילת דרכה במקומות מבודדים משמעותה הייתה בעיקר מעבר לתזונה של קמח לבן כמרכיב מרכזי. פרייס ביקר במשך 6 שנים עשרות קבוצות כאלה בכל קצוות כדור הארץ.

הספר – Nutrition and Physical Degeneration (תזונה והתנוונות גופנית) מלא בתצלומים המדגימים יותר מכל את התוצאות האיומות של המעבר לתזונה מבוססת קמח לבן על דור ראשון ושני לשינוי התזונה בצד עדויות לבריאות מושלמת של הניזונים מתזונה מסורתית. הספר זמין כולו באינטרנט והנה קישור אליו. קריאה שלו עשויה לשנות את השקפתו של אדם על הקשר בין בריאות ותזונה באופן יסודי ביותר ובעיקר את השקפתו של אדם על חיטה כנציגה של "קידמה" מסוג כלשהו.

אבל אנחנו כיום "מדעיים" כל כך עד שאנחנו מוכנים להתעלם ממראה עיניים. אנחנו חייבים ניסיונות מדעיים והבנה של תהליכים מטבוליים ברמה המולקולארית כדי להתחיל להבחין במה שמתרחש מול עיננו כל הזמן.

ובכן יש! לשורה של מחקרים מדעיים גנטיים ואחרים הצטרף לפני 10 שנים מחקר שנתן שם לחלבון הנראה כמתווך הראשי של ההשפעה הנוראה של הגלוטן (גליאדין) על בריאותנו – אני מציע לשנן את השם החדש – זונולין (Zonulin). את הזונולין גילה מדען בשם אליסיו פסנו מאוניברסיטת מרילנד. הנה כתבה שלו על התגלית באמריקן סיינטיפיק בגרסה העברית

הסיבה שאני כל כך מבסוט מגילוי הזונולין היא שהוא יכול לעזור להוכיח שני דברים חשובים בקשר לחיטה – 1. שלא רק חולי צליאק סובלים מנזקיה 2. שנזקיה מרובים ומגוונים.

כדי להבין את החשיבות של הזונולין צריך להבין שהקיבה שלנו תוכננה להיות בלתי חדירה לחלבונים ולמעשה אטומה למרבית חומרי המזון. הגוף חייב לשלוט על החומרים שהוא מכניס למחזור הדם. לשם כך יצר מערכת עיכול אטומה ומערכת חיסונית צמודה למערכת העיכול.

ובכן זונולין גורם למערכת העיכול לדלוף!

מכיוון שהוא מיוצר על ידי הגוף גם באופן נורמאלי ניתן להניח שמידי פעם הגוף מעוניין בדליפה קטנה וקצרה אך לא ברור עד היום, עד כמה שהצלחתי לברר, מתי הגוף מעוניין בכך.

גלוטן ( גליאדין) גורם ליצור יתר של זונולין!

גם אצל אלה שאינם חולי צליאק!

ברגע שיש לך מערכת עיכול דולפת, וכפי שראינו אם אתה צורך מוצרי חיטה סביר שיש לך, אתה בצרות ולא משנה אם אובחנת כחולה צליאק או לא.

והצרות רבות ומגוונות. כמה מהצרות הטיפוסיות ידועות – מחלות אוטואימוניות למשל – מכל הסוגים  אך רבות לא ידועות. מולקולות ממולקולות שונות (חלבונים ולקטינים למשל) מתחילות לחדור מהמזון ישירות למחזור הדם ואף אחד לא יודע לאיזה קולטנים בתאים הן נקשרות ומה הן גורמות. צריכת חיטה נקשרה בעבר למחלות ממשפחות שונות לגמרי כמו סרטן כליות, אוסטיאופורוסיס, סכיזופרניה, הפרעות קשב, עייפות כרונית, מחלות עור ולאחרונה (כמו שהראיתי בפוסט הקודם) גם למחלות לב, והרשימה כאן אינה ממצה כלל.

ואגב, זונולין גורם גם למחסום הדם במוח (Blood Brain Barrier) לדלוף!

כך מחלות נוירולוגיות יכולות גם הן להשתתף במסיבה.

שימו לב שאיננו מדברים על המסלול הקלאסי של נזקי הרגישות לגלוטן – הנזק לספיגת חומרי תזונה הנובע מפגיעה ברירית של המעי הדק ולא על נזקים רבים אחרים המחכים לתורם בפוסטים הבאים.

לסיום, הזווית האישית. כילד, בסוף שנות ה-50, הייתי רזה מאוד (מאוד) וסבלתי מכאבי בטן חזקים. הרופא קבע שאלו "אמבות". אין מה לעשות נגד אמבות. אל הפסיכולוגית לקחה אותי אמא כדי לברר למה הילד הנבון שלה לא מסוגל לעשות שיעורים. על הפרעות קשב לא שמעו אז וכך נותר גם נושא זה ללא טיפול. בגיל ההתבגרות היו מספר התעלפויות לא מוסברות ובשנות השלושים שלי הגיעו לחץ הדם, הלפידים ואחר כך הסוכר. היום אני משוכנע שכל התסמינים הנ"ל היו פשוט תוצאה של צריכת כמויות נכבדות של לחם (אוי כמה אהבתי ביצים עם לחם) ואטריות (אז עוד לא קראו לזה פסטה). לו רק סבלתי בילדותי גם מ"המחלה" הזאת – צליאק טוב וחזק כמו שצריך, הייתי כנראה היום המקום אחר.

בטח לא הייתי כותב בלוגים בנושאי בריאות ותזונה…