לפני כמה ימים פורסמה בבי.בי.סי כתבה הפותחת במילים הבאות: " למרות פחות ביקורים למכוני כושר ואהבה למזון עתיר שומן, אנשים בשנות ה-60 היו רזים יותר, פשוט בגלל שהם היו יותר פעילים, אומרת הממשלה."
אולי לא דיאטנים, אך כל מי שקורא באופן עצמאי ספרות מקצועית בענייני דיאטה, יודע ששומן כשלעצמו, בלא עודף פחמימות, לא משמין. זה הוכח כבר מזמן וקיימים עשרות מחקרים מדעיים וספרים המוכיחים זאת. כמה מהמחקרים (פוסט 1, פוסט 2, פוסט 3, פוסט 4) הבאתי כדוגמה וכן סקרתי ספר בן 600 עמודים המכיל סקירה של מאה שנות ספרות מקצועית בנושא ומסקנתו פשוטה – פחמימות או, יותר נכון, פרץ אינסולין שהן יוצרות, גורם להשמנה – לא שומן.
אז מסתבר שיש עובדי ממשלה, שאמורים להתעדכן בידע שנצבר במאה השנים האחרונות, שפשוט נרדמו בשמירה. יום אחד הם מתעוררים ומגלים את העובדה המדהימה שאנשים שאכלו יותר שומן היו פחות שמנים מאנשים שאכלו פחות שומן. בעודם מסירים את קורי השינה מעיניהם הם מנסים לחשוב על הסבר ל'פרדוקס'.
האמת היא שאני קצת מגזים. יש להם טיעונים מדעיים רציניים להוכיח את תזת 'אי הפעילות':
היו פחות טלוויזיות בשנות ה-60
אם כך, כל מה שצריכים לעשות רבע מאוכלוסיית בריטניה הסובלים מהשמנת יתר (לעומת 2% ב-1960) הוא לראות פחות טלוויזיה ולשמוע יותר רדיו, לנסוע יותר באוטובוס וה-30% שהפסיקו ללכת צריכים להתחיל ללכת ואם לא קשה להם גם לשטוף את הרצפה והכלים, ובא לבריטון גואל.
אגב, לא מצאתי מחקר שמוכיח שפעילות גופנית כשלעצמה, בלי שינוי בדיאטה, גורמת לירידה במשקל. לגבי שמירת ירידה שהושגה בדיאטה – ככה ככה, למרות מה שמפמפמים לנו, המקרה לא ברור במאה אחוז.
כמה מים עוד צריכים לזרום בתמזה עד שהפוביה האנטי שומנית תיעלם ותחזור השפיות? העובדות כתובות על הקיר באותיות גדולות אך העיניים סגורות לרווחה. עד אז, הבריטים, המוצפים אגב במכוני כושר וככל הנראה לא עושים פחות כושר מאשר בשנות ה-60, ימשיכו להיות שמנים. בחסות הממשלה.
והנה עוד קטע דומה והפעם על תפקוד המדיה בעידוד העיוורון. CNN הכינו כתבה על אחד, פיל נובאק, אמריקאי שהוריד 90 ק"ג ממשקלו. במשך שעות הוא סיפר להם על נפלאות הדיאטה דלת הפחמימות שהצילה את חייו וכמה היא קלה לביצוע. בשידור לא נשאר לנושא הדיאטה זכר אך פעילות הכושר שלו קיבלה סיקור נרחב…
נובאק לפני
נובאק אחרי
שנהיה בריאים
מיקי
