כן כן – ציידים לקטים חיים עד גיל מבוגר מאוד

יש טענה שחוזרת על עצמה כמעט אצל כל מי ששומע לראשונה על העיקרון של סגנון חיים או דיאטה תואמת אבולוציה. הטיבה לנסח זאת אחת הבלוגריות פה בתגובה שכתבה לידידה שלה על הבלוג שלי: "לא מוצא חן בעיני אצל מיקי בן דור הכותרת שלו של חזרה לתזונה של האדם הקדמון.  האדם הקדמון גם בטח עשה ילדים מגיל 14 ומת בגיל 30, לכן הספיק להמשיך את המין האנושי גם אם היה חי על אבני חצץ."

האמת, במחשבה ראשונה זה נשמע די הגיוני. אם המודל שלך חי שליש מאורך החיים שלנו אז מה הרלוונטיות של התנאים שלו לחיינו?

לדידי ההיגיון של ההנחה הזאת לא מחזיק מים גם אם לא מוכיחים שגיל האדם בעת התפתחותו האבולוציונית היה ארוך יותר. פשוט, התהליך האבולוציוני מבטיח שהגוף שלנו יתפקד בצורה אופטימלית עם דיאטה שהייתה נהוגה בזמן התרחשות אותה אבולוציה בלי שום קשר לגיל! אם התנאים החיצוניים משתנים (מעבר לדיאטה מערבית) חוסר ההתאמה יעמיס עקה על הגוף ואנחנו נחלה. כל זאת קורה ללא קשר לגיל שבו נפטר האדם הקדמון!

כמו תמיד, דימוי טוב יעזור להבין את הנקודה. נניח שיש לנו מנוע שפותח לעבוד על דלק 95 אוקטן וכל זמן שלא היו מוסכים היה מחזיק מעמד כ-100,000 ק"מ. והנה באו המכונאים עם מוסכים משוכללים ובעבודה רבה מצליחים להחזיק אותו בחיים עד 200,000 ק"מ. האם זה הופך את העובדה שהמנוע תוכנן לעבוד על דלק 95 אוקטן ללא רלוונטית? מה הסיכוי שמישהו יחשוב שהמנוע יעבוד יותר טוב על דלק 91 אוקטן ב 100,000 הקילומטרים הבאים?

אלא שבניגוד לדימוי, במציאות מדענים גרועים, בעלי תחושת עליונות המדע על הטבע דווקה הצליחו להשליט בדיוק את הגישה הזו – שכח ממה שאכלת פעם הם אומרים, שמנים צמחיים מופקים כימית, שהגוף מעולם לא הכיר, יותר טובים מהשומנים שעליהם התקיים הגוף במשך מיליוני שנה. כנ"ל הדלק המשופר – דגנים וקיטניות שמחליף את הבשר אותו צדת ואכלת במשך מיליוני שנה.

אבל לאנשים שעדיין לא מקבלים ששמירת התאמת התנאים החיצוניים לתנאי הבסיס של האבולוציה היא העיקרון המנצח יש גם תשובה מהסוג הפשוט יותר ואכן, נראה לי שסוף סוף מצאתי מחקר שמאפשר להציג טוב את הנושא. המחקר קובע שציידים-לקטים בני זמננו, שרובם ניזונים על דיאטה דומה לזו המתוארת כאן, ללא שירותי רפואה וללא כדורי אנטיביוטיקה חיים ברובם עד גיל 68-78 שנה. מה שנכון נכון, הם לא אוכלים חצץ.

גם קודם קראתי מחקרים שהראו שתוחלת חייו של האדם הקדמון הייתה כ-35 שנה אך למי שלא מתמצא בדמוגרפיה, תוחלת של 35 שנה עוד עלולה להוכיח בדיוק את ההיפך ממה שרציתי להראות. אז לך ותסביר סטטיסטיקה וכו'. הכל הופך לתירוצים.

אבל בכל זאת, לפני שנמשיך אסביר מדוע הנתון של תוחלת חיים, שכל כך מרבים להשתמש בו אינו מתאים להשוואת אורך חיים בין חברות.

הנה דוגמה פשוטה עד כמה שאפשר. משפחה בת שלוש נפשות – אם אב ובנם נסחפה לאי בודד. אחרי שנים רבות מדענים מגיעים לאי מגלים את הגופות, קובעים בדיוק באיזה גיל נפטרו ומדווחים שתוחלת החיים על האי היא 35. החישוב הוא פשוט – הילד מת בגיל שנה האבא מת בגיל 35 והאם בגיל 70. באי השכן הם מגלים משפחה נוספת שתוחלת החיים שלה הייתה 50. הבן האבא והאם מתו כולם בגיל 50. ברור מהתמונה שתמותת תינוקות מעוותת את התמונה שהרי ללא התחשבות בתמותת תינוקות תוחלת החיים באי הראשון היא 52.5 שנים.

לכן דמוגרפים טובים לא משתמשים בתוחלת חיים כדי להשוות בין חברות אך לא מצאתי מחקר שמעבד את הנתונים בצורה שתבהיר את העובדה שהאדם הקדמון חי הרבה שנים והתוחלת הנמוכה יחסית היא בעיקר עניין של תמותה בגיל צעיר.

עד לאתמול, שאז נתקלתי במחקר הזה Longevity Among Hunter-Gatherers: A Cross-Cultural Examination ""אורך חיים בחברות ציידים-לקטים: בחינה בין תרבותית".

קפלן וגורבן לקחו עשרות מחקרים דמוגרפיים שנעשו במשך המאה ה-20 על חברות ציידים-לקטים שהתגלו אחת אחת בתהליך כיבוש הטבע של האדם המודרני.

הם חישבו נתון שנקרא באנגלית Modal Age of Death ובעברית אפשר לתרגמו אולי 'כגיל מוות שכיח'. הכוונה היא לגיל שבו מתים הכי הרבה אנשים. במבט ראשון הנתון הזה נראה מקרי אך אם חושבים על זה הוא מאוד הגיוני לתיאור אורך חיים בחברה. בתחילה מתים מעט אך ככל שמתקדמים בגיל מתים יותר ויותר עד שהמאגר של המועמדים למות קטן עד כדי כך שלמרות שחלק גדול מהנשארים מת בשנה מסוימת עדיין המספר הכולל קטן מזה שבשנה שלפניה. בנוסף לגיל המאופנן מציגים קפלן וגורבן גם את אחוז האנשים שמתו בגיל זה ומעליו ואת סטית התקן.

אז הנה המספרים:

ארה"ב – גיל 85, סטיית תקן 1.7, אחוז האנשים שמתו בגיל זה ומעליו 35%.

הדזה (טנזניה) – גיל 76, סטית תקן 6, אחוז אנשים שמתו בגיל זה ומעליו 24%.

המחקר מביא נתונים כמעט זהים לגבי שבע קבוצות ציידים לקטים נוספות מדרום אמריקה, אפריקה ואוסטרליה וכפי שציינתי בתחילה החוקרים מסכמים שהגיל המאופנן בעת המוות של האדם בהיותו בחברות ציידים לקטים הוא 68-78.

הנקודה העיקרית לענייננו היא שאחוז ניכר של אנשים בחברות ציידים-לקטים, מגיע לגיל מבוגר מאוד.

ההבדל העיקרי, כפי שמראים קפלן וגורבן הוא עד גיל 15. עד אז הסיכון למות בחברות ציידים לקטים הוא, בגילים מסוימים, עד למעל לפי 150 בהשוואה לארה"ב של ימינו. מי שעובר את התקופה הזאת סיכוייו לחיות ולהתרבות טובים מאוד.

לסיכום, כדי לקבל שדיאטה תואמת אבולוציה היא המתאימה ביותר לנו גם כיום לא צריך להוכיח שבתקופה שבה התעצב גופנו חיינו חיים ארוכים מספיק כדי לצלוח את הסיכון לסוכרת, סרטן ומחלות לב אך אם למישהו דרושה הוכחה לכך גם זו קיימת.

נתון אחד הוא למעלה מכל ספק – בחברות ציידים לקטים אין סוכרת, אין סרטן ואין מחלות לב. על ווסטון פרייס ((Waston Price) שערך בשנות ה-30 של המאה העשרים סיור שנמשך שש שנים בקרב חברות אלה ותיעד את בריאותם אספר באחד הפוסטים הבאים.

שנהיה בריאים

מיקי