איזה אחוז מהאנשים רגישים לגלוטן?
לפני מספר שנים פיתח מדען בשם קנת פיין Kenneth Fine.מטקסס בדיקת רגישות לגלוטן המאתרת נוגדנים בצואה (לינק ). עד אז (ובארץ עד היום) היה מקובל לבדוק נוגדנים לגלוטן בדם.
פיין טען שהמקום לחפש את הנוגדנים הוא בצואה מפני שהם למעשה נוצרים במערכת העיכול ורק במקרים בודדים הם מגיעים לדם. כך מרבית החולים הסובלים מרגישות לגלוטן ומתוצאות הלוואי שלה לא מאותרים בבדיקת הדם.
מחקר פנימי של חברת אנטרולאב, מבצעת הבדיקות, מציין ששכיחות הרגישות לגלוטן על פי בדיקות נוגדנים בצואה היא עשרות אחוזים מהאוכלוסייה ולמעל לחמישים אחוזים מהסובלים מאחת התופעות המוכרות כתופעות הלוואי של הרגישות לגלוטן.
ותוצאות הלוואי הן לא צחוק. מחלות אוטואימוניות, הפרעות קשב, בעיות עיכול מסוגים שונים הן רק חלק מתופעות הלוואי המיוחסות לגלוטן.
מדוע אבותינו לא התרגשו מהרגישות?
אם אכן השכיחות של הרגישות כל כך גבוהה איך הגיע המין האנושי, שאוכל חיטה כבר 10,000 שנה, עד הלום, ללא דיווחים היסטוריים על שכיחות גבוהה של תופעות הלוואי הנ"ל?
ובכן ההסבר כנראה נמצא בשתי התפתחויות מקבילות – האחת מתחום הגנטיקה והשנייה מתחום הכימיה של האפייה.
החיטה היא לא אותה חיטה
נתחיל בכך שיש אלפי מינים של חיטה הנמצאים בשימוש כיום. רובם הם מסוג הקסהפלוידי מה שאומר שיש להם שלושה זוגות כרומוזומים. לנו יש זוג אחד (דיפלוידי) וכך היה גם לזן החיטה המקורי, שאיתו החלה החקלאות, האיינקורן.
במשך השנים, בעזרת הכלאות, נוצרו זנים בעלי שני זוגות כרומוזומים הקרויים טטרהפלוידי. המפורסם שבהם הוא האמר (Emmer) זן שהיה נפוץ בארץ ישראל בתקופת המקרא. האמר הוא גם המקור של זן טטרהפלואידי נוסף, הדורום. המינים ההקסהפלואידים של היום נוצרו על ידי הכלאה של מינים דיפלואידים
אז למה אני מבלבל לכם את הראש עם מילים ארוכות?
הסיבה היא שמחקר הולנדי שנערך לפני שנה (לינק )קבע שהמקור לרוב הנזק שגורם הגלוטן נמצא באותו זוג כרומוזומים אחרון שנוסף. כלומר שלמינים הדיפלואידים (איינקורן) והטטרהפלואידים (אמר, דורום) לא היה פוטנציאל גדול לגרום נזק גם לאנשים שהיו רגישים לגלוטן.
דורום משמש להכנת פסטה, קוסקוס, בולגור ופיצה, אם כי אינני בטוח בקשר לפיצה הישראלית. אמר הוא זן החיטה החביב על האתיופים.
והאפייה היא לא אותה אפייה
גלוטן תורם לאלסטיות של הבצק והוא נחוץ לתפיחתו. במהלך תפיחת הבצק חלק מהגלוטן מנוטרל. כך באגט צרפתי שנאפה אצל הבולנג'רי המקומי והושאר לתפוח במשך 12 שעות מכיל מעט מאוד גלוטן. מצד שני לחם הנאפה במאפיה מודרנית עושה דרכו מקמח ללחם בתוך שעה וכך נותר מרקמו צמיג ודחוס, כמו שאנחנו אוהבים ומלא גלוטן, כמו שחלק מאיתנו לא אוהבים.
ולסיכום, אבותינו שאפו את לחמם מהחיטה הדיפלואידית או הטטרהפלואידית והשאירו אותו לתפוח מספר שעות פשוט אכלו פחות גלוטן ובעיקר פחות מהמרכיב הבעייתי בגלוטן שנוסף רק לאחר מכן.
לא הייתי ממליץ לחולי צליאק להתנפל על קוסקוס, פאסטה או פיצה מדורום אך אם כבר מישהו צריך להחליט על קוסקוס או לחם נראה לי שעדיף קוסקוס.
ואגב מצות – נראה שהיה אפשר לאפות מצות מקמח דל גלוטן שהרי אין כאן דרישה לאלסטיות אך אני די בטוח שאף אחד לא טורח. העיקר שהמים יהיו 'מים שלנו'.
שנהייה בריאים
מיקי
הרופאים היום כן יודעים שיש רגישות לגלוטן שלא ניתן למצוא בבדיקות הקיימות היו. חברה שלי רופאה סיפרתי לה שגיליתי שיש לי רגישות לגלוטן והיא אמרה לי שגיליתי על עצמי משהו.
גם רופא שהלכתי אליו אישר את הרגישות ללא בדיקה.
רופאת המשפחה שלי אמרה שהיא חושבת האדם הוא הופא של עצמו . למרות שעתי פעם בדיקה כזו ולא נמצא דבר, היא אמרה שאני יודעת מה טוב לי.
הר
ר
טוב לשמוע שיש רופאים יותר מעודכנים
תודה על המידע.
הלינק שבור, מצאתי את הכתובת של המעבדה שעושה את הבדיקות –
https://www.enterolab.com ויש שם גם את הCV של ד"ר פיין.
אני אשמח לשאול אותך שאלה פרטית בנידון, כי למרות שאנחנו בדיאטה משולבת של RAW ופליאו מלידת הילדים (למעלה משבע שנים) אני עם בריאות מאד מדורדרת כשנתיים וחצי, שאני מאמינה מאד שנגרמת מצליאק שלא ידעתי עליו, ואני אשמח אם תוכל להביע את דעתך בלי שאני אצטרך לשפוך פה את כל תוצאות הבדיקות שלי בפומבי 😀
ניצה שלום
אני לא קלינאי ולכן משתדל להימנע מייעוץ פרטני. מה שלא ברור לי בשאלתך הוא איך מסתדר הפליאו מחשש את צליאק. פליאו הוא בהגדרה נטול גלוטן אז אם את מרגישה לא טוב ואוכלת פליאו זה לא יכול להיות בגלל צליאק ואם את אוכלת גלוטן את לא בפליאו. לגבי הRAW אני לא מבין את ההיגיון שלו. זה 400 אלף שנה אנחנו מבשלים אז כנראה שיש סיבה טובה לכך.