תמיד מתסכל אותי שאני לא יכול לדבר עם המטופלים של אשתי הפסיכותרפיסטית כי סביר להניח שלתזונה לא נכונה יש חלק לא מבוטל בכמה מהדיכאונות, הכפיתיות, החרדות ושאר התופעות שבהן היא מטפלת. אז כדי לטפל בתיסכול (שחו"ח לא מפריע לתיפקודי, בגלל תזונה נכונה כמובן) הנה סיכום פוסט של פסיכיאטרית בשם אמילי דינס (Emily Deans) המתבססת בפרקטיקה שלה בנוסף על תרופות גם על הטמפלט האבולוציוני.
מגנזיום הוא מינרל חיוני שלעיתים קרובות חסר בתזונה המודרנית. לאבותינו הייתה אספקה בשפע ממנו דרך אכילה של איברים פנימייים, מאכלי ים ושתיית מים מינרלים טבעיים. ההמלצה הרשמית לצריכה יומית היא 320 עד 420 מ"ג והצריכה בפועל בארה"ב היא 250 מ"ג.
מגנזיום מעורב בעשרות פעילויות חיוניות של התאים כולל תאי המוח בהם נתרכז כאן. המקורות שלה הם כתבי עת מדעיים אך לא כל הנאמר מבוסס על מחקרים עם קבוצת ביקורת כך שיש לקחת את האינפורמציה כספקולטיבית במידה מסויימת.
עוד ב 1968 דווח שמחסור במגנזיום יכול לגרום דיכאון, הפרעות התנהגות, כאבי ראש, פסיכוזות וקוצר רוח (עצבנות) שאת כולם אפשר לרפא בעזרת מגנזיום (לא תמיד כמובן אבל לפחות במספר מקרים).
מתח גורם לצריכת מגנזיום מוגברת של הגוף וליציאתו בשתן ומי לא נמצא במתח בימים אלה?
אמילי מביאה מספר תיאורי מקרה שהתפרסמו בספרות המדעית. למשל איש בן 59 עם מניה-דפרסיה עם היסטוריה ארוכה של דיכאון מתון, חרדות ומחשבות התאבדותיות ובעיות שינה לאחר שנה של מתח נפשי מוגבר ותזונה גרועה. ליתיום ותרופות אחרות לשיכוך חרדה לא היו יעילות. 300 מ"ג מגנזיום גלייסינאט (magnesium glycinate) ולאחר מכן טאורינאט (taurinate) שניתנו בכל ארוחה פתרו מיד את בעיות השינה וגרמו לשיפור משמעותי בדיכאון ובחרדה למרות שמידי פעם הוא היה צריך להתעורר באמצע הלילה לקחת כמות נוספת של מגנזיום כדי "לשמור על תחושת הנחת". גלולת קלציום גרמה לדיכאון לחזור מיידית אך לקיחת 400 מ"ג מגנזיום ביטלה את האפקט של הקלציום.
מקרה נוסף הוא של אישה בת 35 עם היסטוריה של דיכאון לאחר לידה שלקחה 200 מ"ג מגנזיום גליסינאט עם כל ארוחה בהריון הרביעי שלה ולא לקתה בדיכאון לאחר הלידה. התינוק היה "בריא, בעל משקל מלא ושקט".
המקרה הכי מרשים שהיא מביאה הוא של איש בן 40 "עצבני, חרד, דברן, בדיכאון מתון" מעשן, שותה אלכוהול וצורך קוקאין שלקח 125 מ"ג של מגנזיום טאורינאט בכל ארוחה ולפני השינה. הוא גילה שהסימפטומים שלו נעלמו תוך שבוע. ההתמכרות שלו לטבק, קוקאין ואלכוהול נעלמה. התיאבון המוגזם שלו נעלם והוא ירד במשקל.
היא שואלת מדוע שיעור האנשים עם דיכאון קליני באוכלוסיה עולה ותשובתה הוא מחסור שמגנזיום. ב 1905 היה שיעור צריכת המגנזיום 400 מ"ג ליום וכאמור היום הוא 250 מ"ג ועוד צריכה מוגברת של קלציום בימינו מנטרלת חלק יותר גדול של המגנזיום.
מכאן עוברת אמילי לתיאור של הביוכימיה של המגנזיום במוח (לא לפחד – להמשיך לקרוא). מגנזיום יושב על המפגש בין שני עצבים (ניורונים בעצם) הנקרא סינפסה. הוא נמצא שם יחד עם קלציום וגלוטמאט שהם מעוררים של הקשר בין הניורונים ובעודף הם רעילים לעצב. אם אין מספיק מגנזיום יש עודף עוררות במפגש הניורונים ובטווח הארוך יותר נפגעים תאי העצב ואף מתים ואז הריפוי אינו פשוט. אמילי מציעה היפותזה שהאבולוציה עודדה זליגה מוגברת של מגנזיום דרך השתן במצבי לחץ כדי שהמוח יהיה במקסימום עוררות אך היום הלחץ והמתח הם כרוניים ולכן נוצרים תנאים רעילים בתאי העצב. בנוסף, דיכאון קשור בדלקתיות ובתגובות אוטואימוניות וכך גם מגנזיום. מגנזיום נמצא בניסויים בבע"ח כמגן בפני דיכאון לאחר פציעה של המוח.
רוב המגנזיום מאוחסן בעצמות ובתאי הגוף ולא בדם כך שקשה מאוד למדוד את רמתו האמיתית ולכן מחקרים על הקשר בין רמתו ובין מחלות שונות אינם אמינים.
לדברי אמילי המקור הטוב ביותר למגנזיום בתזונה המערבית הוא דגנים מלאים אם כי הם כוללים גם חומצה פיטית שמגבילה את ספיגת המינרלים. כמויות נכבדות יש גם בשעועית, עלים ירוקים ואגוזים. באותם מזונות יש גם פולאט שגם חסרונו קשור בדיכאון. לדעתי באופן מעשי למקיימי פליאו רוב המזונות שמכילים כמות גבוהה של מגנזיום מכילים גם שמני אומגה 6. אורז מלא מכיל הרבה מגנזיום ומעט שמני אומגה 6 (למי שבכ"ז אוכל אורז כמו פול ג'מינט). אוסיף רק שיש לקחת את נתוני תכולת המגנזיום במזונות שונים בחשדנות רבה כי מחקרים מראים שיש ירדה משמעותית ביותר בתכולת המינרלים בגידולים חקלאיים בעקר בגלל השימוש בדשנים כימיים שגורמים לגידול מהיר מידי של הצמח לפני השספיק לספוג את המינרלים (פוסט שכתבתי על הנושא ומזכיר גם מינרלים אחרים שמשפיעים על המוח). לסיכום נראה לי שתיסוף של 200-400 מ"ג באחד מתרכובות המגנזיום שהוזכרו לעיל (magnesium glycinate, magnesium taurinate וכן מגנזיום ציטראט אם האחרים לא זמינים) הוא רעיון לא רע בימים טרופים אלה.
שנהיה בריאים
מיקי
שלום ותודה על הפוסט.
הסמכות הכי גדולה שאני אישית מכיר בנוגע למגנזיום היא נוירוכירורג אמריקאי בשם ראסל בליילוק ( Russell Blaylock ) – שהיה גם פרופסור בפקולטה לרפואה וחיבר ספרי לימוד. הוא מאוד ״דוחף״ לתיסוף במגנזיום וטוען ( כמו רבים אחרים ) שה RDA מכוון לכמות המינימלית שיש לצרוך כדי שלא תיווצר פתולוגיה. הוא אישית מכיר את הנושא מיד ראשונה בגלל היכרותו עם השפעת חוסר במגנזיום על מערכת העצבים. הבעיה האישית שלי עם כל תוסף ( ואני מתסף מגנזיום ) היא שלא ניתן באמת לדעת מה ההשפעה של תוסף בודד על ההומאוסטזיס של הגוף – גם לא ניתן לבדוק זאת, לדעתי, מכיוון שמדובר באלפי תהליכים, תגובות וחומרים. בטבע חומר בודד אף פעם לא יופיע לבד אלא כחלק מקומפלקס. הבעיה הזו ממש מנקרת בראשי ואני לא יודע מה לעשות איתה 🙂
יום טוב,
רוברט
לייק
מה עם אמבטיות עם מלחי epsom
http://www.epsomsaltcouncil.org/articles/report_on_absorption_of_magnesium_sulfate.pdf
מעדיפה מאשר לדחוף לילדים עוד תוסף..
הי,
אני השתכנעתי שכדאי לי להוסיף מגנזיום.
איך אוסיף לא בהכרח דרך עוד שעועית.
אשמח לדעת המלצתך לתוסף טוב לדעתך.
כל טוב,
חנה
Hana reply is in the post
מה עם מגנזיום אוקסיד שלא כתבת עליו מבין סוגי המגנזיום..היום יש בארץ אוקסיד וציטראט..ויש מחקרים לפה ולשם..אך ממה שאני קראתי האוקסיד נטמע יותר טוב..
I am not really and expert on the relative efficacy of the deferent compounds
מה דעתך לגבי תוספי ה-ZMA (שילוב של אבץ, מגנזיום וויטמין B6)?
Sorry but I don't really have an opinion
בגדול, אם כבר לקחת תוסף מגנזיום אז תשתדלו לחפש chelated magnesium – צורה זו של מגנזיום כבר עברה את תהליך הקלציה ( בד״כ חיבור של חומצת-אמינו עם המינרל ), כך שהתהליך ״נחסך״ מהגוף והופך את המוצר להרבה יותר זמין ביולוגית. מוצרים אחרים נספגים אמנם, אבל באחוזים נמוכים יותר.
נתקלתי בטענות שונות ברשת לגבי מגנזיום, טענה אחת די הדאיגה אותי(בהמשך הקישור אליה).
הדברים שקראתי קשורים איכשהו למונסודיום גלוטמט, נוירונים במוח,Nmda receptor ועוד מושגים שאין לי לגביהם מושג .
אני רק אזרוק פה מה שאני הבנתי אם החצי אנגלית ושום ידע מדעי שלי בתקווה שמישהו בעל ידע מתאים יוכל לכוון אותי לתשובה.
הבנתי שכאשר חסר מגנזיום הנוירונים יותר רגישים לחומרים שהם exotoxins כמו אספרטים וגלוטמט ואז הם אובר פעילים עד שפשוט מתים,במובן הזה מה שהבנתי זה שהמגנזיום מגן עליהם כלומר, יהיה נזק מה exotoxins גם כשיש מגנזיום אבל פחות מאשר כשיש חוסר בו.(או שלא הבנתי נכון)
נשאלת השאלה
אם חומר כזה מרכיב את התוסף מגנזיום- למשל גיליצין(אם הוא כזה) אז כאשר אני לוקח מגנזיום גליצינייט אני משלים את המגנזיום בנוירונים או בתא שלהם או משהו כזה, אבל בנוסף מכניס איתם את הexotoxin שבסופו של דבר יהרוג את הנוירון.
בטענה שהובאה בפורום הבא, מישהו חושב שתפקודו המוחי הדרדר ויכולותיו הקוגניטיביות הדרדרו בעקבות לקיחת תוספים שמכילים גליצינייט.כל השיחה מרגע שמשתמש withdrawn מתחיל לכתוב: http://www.longecity.org/forum/topic/62376-supplementary-gaba-makes-you-stupid/
עוד מידע שמופיע בקישור הבא -http://www.jackkruse.com/concussions-diet-and-neurodegenerative-disease-part-1/
We will focus on the most common receptor in this blog. The most common is the N-methyl-D-aspartate receptor. We refer to it as the NMDA receptor for short. Glutamate, aspartate and glycine (dietary amino acids) can all stimulate this receptor. The NMDA receptor is a non-specific cation channel which can allow Ca2+, Na+, and K+ to pass into the nerve cell under normal conditions to facilitate neurochemical messages between cells. The net influx creates and excitatory post synaptic potential (EPSP) to occur between neurons. This is how nerve cells communicate in learning and memory and to initiate behavior. Mg2+ not only blocks the NMDA channel in a voltage-dependent manner but also potentiates NMDA-induced responses at positive membrane potentials. This means that Magnesium glycinate and magnesium taurinate treatment can be used to produce rapid recovery from depression and in post concussive patients. We know it is very effective in diabetics because of their inherent metabolic depletion.
The reason Mg works, is that it blocks the NMDA receptor from firing constantly to cause neurons damage because of the low magnesium levels in those nerve cells.
הוא מגיע למסקנה שהמגנזיום מגן מפני נזק, אבל אני תוהה אם במקרה שהמגזניום מסונתז באצעות חומר שמזיק לנוירון אז השלמת חוסר במגניזום מביאה לנוירון גם את מה שמגן עליו חיצונית אבל יחד אם זאת מחדירה את החומר שרעיל לנוירון.
בשתי השורות האחרונות נראה לי שהוא מחסיר את הנזקים ממזון ופשוט מכנה זאת תזוזתיות יתר של הנוירונים,אבל הנזק נגרם בעצם מתוספי מזון מעובד שמכילים מונסדיום גלוטמט אספארטים ועוד.
על הנזקים מחומרים אלה קראתי כאן- http://www.naturalnews.com/020550.html
מצד אחד אני מבין שמגנזיום הכרחי לשמירה של הנוירונים אבל מצד שני יש אולי סכנה שאותם נזקים שאני מבקש להמנע מהם מתקבלים דווקא כשאני לוקח מגנזיום שבו בנסוף יש חומרים כאלה.(השאלה האם הם כאלה).
רשמתי על גליצינייט משום שזה בערך הסוג שאני לוקח(bis-glycinate)
אבל טענות דומות מצאתי גם על סוגי מגנזיום רבים אחרים. בפורם ההוא שהועלתה הטענה מפורשות, דיברו שם משום מה שמגזניום טאורין או משהו כזה לא משפיע לרעה כמו השאר.
קיצר עשיתי פה סלט אחד גדול ואני לא יודע מה לעשות לגבי המגנזיום.
ממה שאני יודעת כשלוקחים מגנזיום צריך לקחת אותו עם גלציום, כי אחרת נוצרים חוסרים בגוף של קלציום, כלומר סידן. ובאמת יש תוספעם של מגנזיום פלוס קלציום בחברות הויטמינים. מה דעתכם?