לאחר שעסק הויואל ((Hjoel בהקשר שבין פחמימות ומחלות שיניים הוא סוקר עדויות על קשר בין פחמימות ומחלות כרוניות.
להזכירכם, זהו פוסט המשך לפוסט קודם שדן במאמר שהתקציר שלו נמצא כאן .
היואל טוען שעד היום לא הונחו המלצות התזונה הציבוריות על ידי תוצאות מחקר מדעי מתאים.
זהו משפט בלשון אנדרסטייטמנט מובהקת. המשמעות שלו היא שאנחנו כולנו משתתפים בניסיון ענק ולא מבוקר שבו קבלנו הנחיות תזונה, הגורם הקריטי ביותר בבריאותנו, שלא נבדקו בצורה מדעית מעולם!
[צריכת השומן מן החי ירדה, צריכת הפחמימות עלתה. האם בריאותנו השתפרה? צריך רק ללכת ברחוב ולראות ילדים עם השמנת יתר או להכנס לבתי החולים שם מרחיבים ללא הפסק את המחלקות הקרדיולוגיות והאונקולוגיות כדי להבין שהניסיון לא מצליח. אך אף אחד לא מבקר אותו. אין מעקב אחרי קבוצת טיפול וקבוצת ביקורת.
בעוד כמה שנים, כאשר כולם יעמדו על הטמטום הממסדי שהעביר אותנו למצב שבו מחלות הן נושא השיחה העיקרי והוצאות הבריאות יוצאות מכלל שליטה, לא יהיו כבר הממליצים המקוריים בין החיים וניוותר רק אנחנו עם התוצאות וההוצאות.] (ההערות בסוגריים מרובעים [] הם שלי – מ.ב.)
נחזור להמשך המאמר. היואל מתאר את האפקט שהיה להמלצות הממסדיות להעלות את כמות הפחמימות על מקצוע רפואת השיניים.
מחוסר יכולת להתנגד להמלצות לא נותר לרופאי השיניים אלא להמליץ ללקוחותיהם לצחצח שיניים עם משחות המכילות פלואוריד.
כאן מרחיב היואל על הרקע ההיסטורי שהביא להמלצות התזונה הנוכחיות, נושא שנשמור לפוסט מיוחד. לאחר מכן הוא מביא תוצאות ניסיון שנעשה על 13,000 גברים ניסיון הנקרא בשם MERFIT (לניסיונות על מספר אנשים גדול נותנים שמות) (Multiple Risk Factor Intervention Trial) – ובכן תוצאות MERFIT הן שדיאטה דלת שומן יחד עם הפסקת עישון ומתן תרופות להורדת לחץ דם הגבירו את התמותה!
במחקר בשם Women's Health Initiative study שנערך על 50,000 משתתפות לא הצליחה דיאטה דלת שומן להוריד את שיעור מחלות הלב, סרטן החזה או סרטן המעי הגס.
סקירה של מחקרים התערבותיים, אקראיים-מבוקרים, על דיאטות דלות שומן מראה שגם הם לא הצליחו להראות שיפור בהשמנת יתר או בהשארות בחיים (survival).
היואל מציין שגם ההיפוטזה של מחסור בפייבר כגורם לסרטן המעי הגס לא הוכחה. מחקר על 4000 איש לא הצליח לספק הוכחות לירידה בשיעור חולי סרטן המעי הגס.
באופן דומה גם ההיפותזה על מחסור בתוספי מזון כגורם למחלות הכרוניות לא הוכחה במחקרים מדעיים. מחקרים על תוספת של נוגדי חמצון כמעט תמיד הראו עלייה בשיעור הסיכון למוות. מחקרי ענק על ויטמין E וסלניום לא הראו תוצאות בהורדת שיעור חולי סרטן הפרוסטטה.
לאור העובדה שההיפוטזה של תרומת השומן או המחסור בתוספים כגורמי מחלות כרוניות לא הוכחה היינו מצפים שיערך מחקר גדול לבדוק את ההיפוטזה שהועלתה על יד קליב ויודקין בשנות ה-70 שדווקה צמצום כמות הפחמימות והחלפתה בשומן היא התשובה. מחקר כזה לא נערך מעולם. מחקרים יותר מצומצמים [שחלק קטן מהם הובאו בבלוג הזה] אכן מצביעים על תקפות ההיפוטזה של צמצום בפחמימות והגברת הצריכה של שומן אך מחקר גדול בסדר גודל של אלפי או עשרות אלפי אנשים לא נערך.
[היפותזה דומה אכן תופסת פופולריות והיא נקראת בשם עומס גליסמי או אינדקס גליסמי. אינדקס גליסמי מודד את עליית רמת הסוכר בדם שגורמת אכילת כמות סטנדרטית של מזון מסוג מסוים. זהו בעצם ניסיון לחשב כמה "פחממתי" הוא המזון. ההמלצה היא לצרוך מזונות בעלי אינדקס גליסמי נמוך, כלומר מזונות פחות "פחמימתיים".
והנה יש סוג מזון אחד – אחד בלבד, שהאינדקס הגליסמי שלו הוא אפס – ניחשתם נכון – שומן! לא רק זאת אלא שהוכח ששומן מעכב גם את יצירת הסוכר של מזון פחמימתי. כאן נכנס לתמונה המושג של עומס גליסמי. אם אוכלים הרבה מזון בעל אינדקס גליסמי נמוך זה לא באמת עוזר מפני שהסך הכל יוצר עומס גליסמי גבוה. שילוב של שומן בדיאטה מוריד את העומס הגליסמי בקלות.]
בהמשך עובר היואל לדבר על מחלות שיניים כסמן למחלות כרוניות. על כך בפוסט הבא.
