בוויקיפדיה אפשר למצוא רשימה של 178 מחלות שונות המאושרות או חשודות כמחלות אוטואימוניות. 45 מתוכן מאושרות כמחלות אוטואימוניות על ידי מי שמאשר דברים כאלה. בין המאושרות אפשר למצוא סוכרת מסוג 1 (ויש גם סוג 1.5 שלא מצוין שם), קרוהן, מעי רגיז, צליאק, לופוס, השימוטו (בלוטת התירואיד), צהבת אוטואימונית, פיברומלגיה, פסוריאזיס וכאמור עוד רבות אחרות.
מחלה אוטואימונית מתרחשת כאשר המערכת החיסונית מזהה רקמה או איבר שלנו בטעות כגוף זר שיש להתקיף אותו. הפרעות התפקוד של אותו איבר הופכות לסימפטומים של המחלה.
איך מתרחשת הטמעת הטעות במערכת החיסונית ובמה היא קשורה לתזונה? לפרופסור לורן קרדיין יש היפותזה על כך, מחוזקת במחקרים ובהגיון אבולוציוני.
פרופסור קורדיין הוא מחשובי החוקרים בתחום התזונה האבולוציונית וההשפעות של הסטייה ממנה על בריאותנו. ב-2002 הוא כתב ספר בשם PaleoDiet המהווה את הבסיס למספר ספרים שבאו לאחריו. האתר שלו נמצא כאן והשיחה שלו, המסוכמת בפוסט זה נמצאת כאן
סופו של התהליך כפי שהוא מובן היום הוא שחלבון זר או חלקי חלבון (פפטידים) הנמצאים בדם (שלא כמתוכנן) גורמים לגוף ליצור נוגדנים. מסיבה כלשהי אותם נוגדנים מתחילים לתקוף גם רקמות של הגוף עצמו, הדומות במבנם הביולוגי לאותו חלבון או פפטיד שעורר את המערכת החיסונית מלכתחילה. יש לתופעה אלמנט גנטי (HLA haplotype) שהוא כנראה הקובע איזה איברים או רקמות ייתקפו על ידי המערכת החיסונית.
אך איך מוצא אותו חלבון את דרכו אל מחזור הדם? כי זאת יש לדעת – חלבונים זרים אינם אמורים להגיע בצורתם המקורית ממערכת העיכול למערכת הדם. המערכת החיסונית נבנתה לזהות פתוגנים על ידי זיהוי החלבונים שלהם ואנחנו רוצים שתטפל רק בפתוגנים. מערכת העיכול אמורה להיות סגורה הרמטית למחזור הדם ולהרשות מעבר רק לחומרים לאחר פירוקם בקיבה לגורמים – סוכר, שומן, חומצות אמינו (שנכנסו כחלבונים ופורקו).
על אחת הדרכים שבהן יכולים חלבונים לעקוף את המחסום הטבעי כתבתי בפוסט הזה. חומר שנתגלה לפני מספר שנים בשם זונולין גורם ליצירת רווחים בין התאים המצפים את מערכת העיכול ודרך רווחים אלו חודרים החלבונים.
דרך אחרת מתאר קורדיין בשיחתו. על החלק הפנימי של מערכת העיכול יש קולטנים בשם EGFR. קולטנים אלה מיועדים לאותת לגוף כאשר נוצר נזק לקיבה ואז חומר ברוק שלנו נקשר בהם ומסמן לגוף לתקן את הנזק.
הבעיה היא שקולטנים אלה הם די פרמסיביים או בעברית קלה "נותנים בקלות". שלא כמוקבל יכולים מספר גדול של כימיקלים להיקשר אליהם וכך לעבור ממערכת העיכול למערכת הדם דרך התאים המצפים את מערכת העיכול.
אחד החומרים שקודם גורם נזק לקיבה ואז נקשר לקולטן ה-EFGR הוא WGA או בקיצור Wheat Germ Agglutinin. זהו לקטין – רעל צמחי, הנמצא בעיקר בזרע ובקליפה של החיטה, מה שאומר שכמותו רבה יותר בלחם מחיטה מלאה. אין לבלבל את ה-WGA עם גלוטן שהוא צרה בפני עצמה. ה-WGA הזה, במקביל לקשירתו לEFGR, מדביק אליו כל מה שזז וכך נושא איתו כמו משאית חלבונים המסתובבים במערכת העיכול בדרך למערכת הדם. מכאן הדרך למחלות אוטואימוניות פתוחה כפי שתואר בתחילה.
WGA הוא, כמו לקטינים אחרים, ajuvant – מעורר את המערכת החיסונית – חומר מהסוג שבדרך כלל מוסיפים לחיסונים כדי להעלות את יעילותם. אי אפשר להשמיד WGA על יד בישול או התססה וכאמור בקמח מלא ריכוזו גבוהה פי עשר מאשר בקמח לבן. אך קמח לבן עדיין מכיל 3-4 מיליגרם של WGA לכל 100 גרם וזו כמות מספקת ליצור לא מעט נזקים.
לא נתפלא איפה ללמוד שעכברים שהוזנו בחיטה פיתחו סוכרת מסוג 1 שהיא מחלה אוטואימונית. גם עכברים שהוזנו בחלב פיתחו יותר סוכרת ככל שכמות החלב שבהם הוזנו הייתה יותר גדולה. כן, גם חלב יש חומר הנקשר ל EGFR ומתחיל את התהליך וכך גם בלבן של הביצה.
באיזה סוגי מזון יש לקטינים? דגנים, קטניות וסולניים (תפו"א, עגבניות, פלפלים, חצילים. בטטה אינה מהמשפחה).
ומה משותף לכל סוגי המזון דלעיל?
כולם לא היו כלל או לא היוו מרכיב משמעותי בתזונה שאליה הותאם גופנו במשך מיליוני שנות האבולוציה. לא מפתיע אם כן שהם מצליחים להערים על המערכת החיסונית וליצור מעל למאה מחלות שונות.
אז מה כן לאכול?
- בשר (כולל איברים פנימיים), דגים, עוף
- שומן מן החי, שמן קוקוס, שמן זית (לא יותר מידי בגלל האומגה 6), חמאה (בתנאי שאין מחלה אוטואימונית או רגישות לחלב).
- ירקות בעלות אינדקס גליקמי נמוך כמו ארטישוק, אספרגוס, סלק, ברוקולי, חסה ועלים אחרים, בצל, שום, דלעת, כרוב חמוץ, כרובית, תרד, לפת, קולרובי.
- פירות כמו אבוקדו, תותים, אוכמניות וכו, קיווי, תפוזים, לימונים, אשכוליות, זיתים (פירות בכמות מוגבלת)
- אגוזים ושקדים (רצוי מקדמיה) בכמות מוגבלת (אומגה 6)
- עשבים ותבלינים
- פיטריות
- מים, חלב קוקוס, קפה (מוגבל), תה ויין (מוגבל)
- מוצרי ביצים וחלב, אם מוכרחים, רק לאחר בדיקת רגישות.
שנהייה בריאים
מיקי
