P { margin-bottom: 0.21cm; }
יחד עם העליה הדרמטית בפופולריות של הפליאו מגיע גם זרם של מדענים, רופאים, דיאטנים, מדריכי כושר וסתם עמך שמתיימרים "להפריך" את היסוד המדעי או המעשי של אסטרטגית התזונה הזו. זרם ה"מפריכים" הוא די דק סה"כ אבל יש מי שטורחים למחזר אותו חזור והלוך, כל אחד מסיבותיו הוא.
ניסיון למצוא את המשותף ביניהם, מעבר לפרכת הטיעונים הספציפיים שלהם, אפשר לי בסופו של תהליך להגיע להגדרה הבסיסית ביותר של הפליאו.
פליאו הוא בסה"כ היפותזה המתבססת על כך שאבות אבותינו בד"כ לא היו חולים במחלות אוטואימוניות, לב,סוכרת וסרטן ולא היו שמנים והיא מנבאת שככל שנתקרב יותר לתזונה שלהם, שאליה הגנים שלנו הותאמו, כך נמוך יותר הסיכוי שנחלה באותן מחלות .
המבחן העליון של כל היפותזה הוא בכושר הניבוי שלה. ההיפותזה שכדור הארץ סובב על צירו מתאשרת מידי יום על ידי צפיה במהלך השמש בשמים כך שאנחנו לא מטילים בה ספק. ככל שיש יותר מופעים התואמים את הניבוי של ההיפותזה תקפותה מתחזקת ומצד שני מופעים שאינם תואמים את הניבוי מחלישים את מעמדה ככלי ניבויי.
בגדול יש שתי דרכים לצפות במופעים המאשרים או מכחישים היפותזות. הראשון והנפוץ ביותר הוא צפייה פשוטה. במקרה של הפליאו מדובר במה שהמדע מגדיר כ"אנקדוטות" או "ספורי מקרה" (Case Studies). מקובל במדע שמעמדן של אנקדוטות הוא נחות יחסית לסוג השני של תצפיות – מחקרים וניסויים מדעיים. אבל, מכיוון שמדע התזונה המודרני קיים רק כמה עשרות שנים בודדות הרי שרוב הזמן, זמן בו היינו ללא מחלות ציביליזציה, נאלצנו להסתמך רק על אנקדוטות. אף קבוצה טרום תעשייתית לא ערכה ניסיון מדעי בהשוואת דיאטות כדי לקבל החלטה אם כדאי לאכול מזון זה או אחר ואיך להכינו. כל המערכת התזונתית, של כל פרט בכל קבוצה בעולם, עד לפני כמה עשרות שנים, הייתה בעצם מבוססת על צבירת אנקדוטות שתוכנן או המסקנות מהן הועברו מדור לדור. מעניין שדווקא מאז שהתחלנו להסתמך על ניסויים ומחקרים מדעיים עלו ופרצו מחלות הציביליזציה.
אני חושב שיש קשר הדוק בין המעבר מהסתמכות על זיכרון היסטורי להסתמכות על מחקרים מדעיים ובין בור המחלות שאליו נפלנו.
יש בפייסבוק קבוצה פופולרית שמכנה עצמה "חשיבה חדה". לי נראה ש"חשיבה צרה" יהיה להם שם מתאים יותר. הקבוצה הזאת לא מעוניינת בהיפותזות ובאנקדוטות. תביא להם מחקרים מדעיים באיכות גבוהה אחרת הם לא מתייחסים לטיעוניך. אולי בפיזיקה זה עובד אבל היישום של הגישה הזו לתזונה ובריאות בעייתי הרבה יותר ממה שנראה לאנשים שמקדשים את המחקר המדעי כמקור הלגיטימי היחיד להחלטות בנושא תזונה ובריאות.
נתחיל במחקרים מדעיים המוגדרים כתצפיתיים. זהו הסוג של רוב המחקרים המתפרסמים בעיתונות בנושא הקשר בין תזונה ובריאות. מאחורי השם המדעי "מחקרים אפידמיולוגיים" מסתתר בעצם איסוף של אנקדוטות, סטנדרטיזציה שלהם וניסיון למצוא קשר בין משתנים שלגביהם נעשתה הסטנדרטיזציה. הסטנדרטיזציה מושגת על ידי שימוש בשאלונים ובמחיר של "קיצוץ" אינפורמציה. כך שאלה כגון: “כמה פעמים בחודש אתה אוכל ברוקולי?” “מקצצת" את האינפורמציה באשר לאופן הכנת הברוקולי, את השילוב עם מאכלים אחרים ועוד מי יודע איזו אינפורמציה חשובה שהייתה מתקבלת משמיעת האנקדוטה בסיטואציה חברתית רגילה. התמורה לקיצוץ באיכות האינפורמציה אמורה לבוא מהכוח של הכמות. לא נדיר לראות מחקרים כאלה שנעשו על עשרות אלפי נבדקים. כתבתי לא מעט כאן על הבעייתיות הקריטית של עיבוד שאלונים מסוג זה לאינפורמציה שמישה ואין לי כוונה לחזור על כך בפירוט. בקיצור אפשר לומר שבתזונה,חלוקת האנקדוטות שעברו סטנדרטיזציה לקבוצות, יוצרת לעתים קרובות, בלי שהחוקרים התכוונו לכך ובלי שהם מודעים לכך, קבוצות של אנשים שמקפידים על בריאותם לעומת קבוצות אנשים שלא מקפידים על בריאותם. כך נצפית תועלת בריאותית למשתנה המחקר (אכילת ברוקולי או הימנעות משומן מן החי למשל) בעוד שהתועלת האמתית טמונה בעצם בקפדנות הבריאותית שאותה אותו משתנה מחקר בעצם מסמן. קפדנות בריאותית כשלעצמה יכולה להוריד סיכון לתחלואה ב-50% כך שהיא יכולה בקלות למסך סיכון בריאותי של משתנה ( הימנעות משומן מן החי למשל) למרות שהמחקר מוצא שיש לו יתרון בריאותי (זה המצב כל זמן שהקטנה הסיכון היא בפחות מ-50%).
כל המלצות התזונה שמסתמכות על מחקרים, ויש מעט כאלה, מסתמכות על איסוף אנקדוטות מהסוג הזה. אין ויכוח בין מדענים שמחקרים מסוג זה אינם יכולים להצביע על קשר חד משמעי בין סיבה ותוצאה אבל זה לא מנע עד היום את השימוש בהם ליצירת המלצות להמונים. ההמלצה להימנע מצריכת שומן רווי למשל היא תוצאה של מחקר כזה (מחקר שבע הארצות של אנסל קיס), שכיום ברור לכל שאיכותו הייתה כל כך ירודה שאף מדען שפוי לא היה צריך להסתמך עליו.
אך מה על המחקרים המדעיים ההתערבותיים, העלית של המחקרים המדעיים? קבוצת טיפול וקבוצת ביקורת ואנחנו מסודרים לא? ובכן לא באלף רבתי. אסור לשכוח שכל ניסוי מדעי הוא בעצם ניסיון סימולציה של המציאות. תקפות המסקנות של הניסוי תלויה ישירות באמינות הסימולציה ובהצלחה בבידוד המשתנים, . מכל שטחי המדע, תזונה הוא אחד השטחים הקשים ביותר לסימולציה. אפשר לומר שהוא בעצם בלתי אפשרי לחלוטין לסימולציה ברמה טובה. כדי לקיים סימולציה אמינה צריך מדגם בגודל סביר יחסית לאוכלוסיה וזה יקר, קשה לגיוס וקשה למעקב. כך רוב המחקרים נעשים באוכלוסיות קטנות יחסית ומתוך אוכלוסיות קלות לגיוס כמו בעלי משקל יתר או חולי סוכרת. המספר הקטן של הנבדקים ברוב המחקרים והנסיבות המיוחדות שלהם מטילים צל כבד על הרלוונטיות של התוצאות לאוכלוסייה כולה ואפילו יותר חשוב, לכל אחד באופן אישי.
השליטה במשתנים במחקרי תזונה היא סיוט ויעידו על כך המספר הרב של משתתפים שנוטשים את המחקרים. ככל שהמחקר גדול יותר וארוך יותר הוא אמור לייצר סימולציה טובה יותר אבל אז הוא גם קשה יותר לשליטה במשתנים. אנשים הם, למרבה הצער או השמחה, אנושיים וגם אם אמרת להם לפני כמה חודשים לאכול דיאטה א' או ב' ידוע שרמת ההקפדה שלהם יורדת משמעותית עם הזמן. הדבר נכון פי כמה לגבי דיאטות לא קונזנצנואליות וכך יש הטיה כלפי מטה באפקט החיובי או השלילי של כל הדיאטות, במיוחד אלה הלא קונזנצואליות (עתירות שומן למשל).
בכלל, תזונה שונה ממחקרי תרופות בכך שכל תוספת של מרכיב אחד כרוכה בהסרה של מרכיב אחר כדי לשמור על מספר הקלוריות, כך קשה לומר אם האפקט הנצפה הוא בגלל תוספת מרכיב א' בדיאטה או הסרת מרכיב ב'. כדי לא לעייף את הקורא עוד יותר לא אמשיך בפירוט הבעיות אבל תאמינו לי יש בשפע. בקיצור, ברוב המקרים המחקרים האלה מניבים תוצאות ממוצעות המבוססות על הקפדה חלקית מאוד על הדיאטות הנבדקות ועל אוכלוסיה לא טיפוסית והרלוונטיות שלהם לפרט היא לכן מגובלת ביותר. על מחקרים כאלה מתיימרים רואי החשבון של המדע מסוג חברי "חשיבה חדה" לבסס את בחירתם.
אגב, למרות כל המגבלות הנ"ל בשנים האחרונות נערכו עשרות מחקרי השוואה בין דיאטות דלות פחמימות ודיאטות אחרות ואני לא מכיר מחקר אחד שבו לא יצאה הדיאטה דלת הפחמימות (עתירת השומן במקרים מסוימים) כשידה על העליונה מבחינת תוצאות.
הבעייתיות הרבה של המחקר המדעי בקביעת תזונה נכונה מחזירה אותנו לטמפלט האבולוציוני (פליאו) ומעלה את החשיבות של האנקדוטות כמדריך להחלטה על ניסוי הדרך התזונתית הנכונה.
שכיחות הסוכרת, השמנת היתר, המחלות האוטואימוניות, הסרטן ומחלות הלב היא כיום ברמה של מגפה ודאי אם לוקחים את כל מחלות הציביליזציה האלה ביחד כגורם סיכון לתמותה או סבל מתמשך. המצב הזה מכתיב הסתכלות על תזונה קודם כל כגורם סיכון למחלות האלה ולכן אסטרטגית כדאי לאמץ טמפלט של הקטנת סיכון.
לטעמי פליאו הוא לא מתכון לתזונה מושלמת אלא מתכון לתזונה הכי פחות מסוכנת. זהו מתכון שמאפשר לכל אחד לבחור היכן הוא רוצה למקם את עצמו על ספקטרום הסיכון. חלב ומוצריו לא נצרכו בתקופה הפליאוליתית ולכן לפי טמפלט הפליאו הם מייצגים רמת סיכון גבוהה יותר ממזונות שכן נצרכו בתקופה ההיא. אני אישית למשל כן צורך מוצרי חלב תוך ידיעה שאני מעלה בכך את רמת הסיכון שלי לחלות במחלות הציביליזציה. קטניות? שמנים צמחיים מסוג אומגה 6? חיטה? כל אחד מהמזונות האלה נצרך בתקופה הפלאוליתית בכמויות קטנות יחסית להיום ובצורה אחרת ומייצג לכן רמת סיכון כזו או אחרת, לרוב בלתי ידועה בכמותה.
לדעתי ההפרכה הכי חזקה של "הפרכות" הפליאו מגיעה מכיוון האנקדוטות האמתיות, לא אלה שעברו סטנדרטיזציה.
למרבית המצטרפים החדשים לקבוצת הפליאו בפייסבוק (Paleo Israel) יש כבר חברים בקבוצה. "חבר מביא חבר" הוא דפוס תלוי אנקדוטות חיוביות. נראה לי שמעט מאוד מהמצטרפים טורחים להתעמק בהצדקות התאורטיות והמחקריות לפליאו. מספיק להם הדיווח הנלהב של חבריהם על התוצאות של אימוץ המלצות הפליאו כדי לנסות בעצמם וכך הם מנסים, מצליחים ומביאים את חבריהם ובני משפחתם. זה הכוח האמתי של הפליאו – ההצלחה. וכך, בעזרת האינטרנט אנחנו חוזרים אחורה בזמן אל תקופת האנקדוטות, תקופה שבה מחלות הציביליזציה לא היו קיימות. המדע כיום רק מאשר בדיעבד את האנקדוטות וטוב שכך כי כאמור הוא כלי מוגבל ביותר במחקר התזונה. ולכן ההפרכה הטובה ביותר של ה"הפרכות" היא האישור הבלתי נפסק והמתגבר של היפותזת הפליאו על ידי מאות אלפי אנקדוטות בארץ ובעולם. ואם זה כך אז למה בדיוק אני מבזבז זמן כדי להפריך את ה"הפרכות" בקשקושים תאורטיים? האמת, כדי שיהיה לי לאן להפנות את כל אלה ששולחים לי שוב ושוב את ה"הפרכות" הללו או מעלים אותם בקבוצת הפליאו בפייסבוק ומצפים לתגובה מפורטת. אז הנה התגובה הכללית. לגבי טיעונים ספציפיים יש כאן מספיק פוסטים שמטפלים בכל טיעון ש"מפריך" כזה יכול להעלות.
שיהיו לכם רק אנקדוטות חיוביות בחיים
מיקי
אכן כך עם הצלחה לא צריך הפרכות. וכן המדד האמיתי (מלבד ויטליות אדירה חוזק שרירים ועוד…..) הם תוצאות בדיקות הדם התקופתיות ואכן איתם אין צורך בהפרכה או הצדקה .הם עצמם ההפרכה וההצדקה
ופה מודים לאלוהים שיש מיקי בן-דור בעולם.
היי מיקי – תודה על המידע העשיר והמעניין. מה אתה אומר על מחקר סין? אני יודעת שנמצאו בו אי דיוקים ועדיין יש קבוצות גדולות שמתבססות עליו. למשל ד"ר מקדוגל, מביא אינסוף דוגמאות לאנשים שהחלימו בזכות הדיאטה הצימחונית המבוססת על ירקות פירות דגנים וקיטניות. אני חושבת שבשל ההוכחות מהשטח מכאן ומכאן, יש להתאים אישית את התפריט. יש אנשים שדיאטה צימחונית ואף טבעונית תבריא אותם ולאחרים זה יעשה רע…ולהיפך.
כמו כן, אשמח אם תשתף אותי מאיפה אפשר לרכוש בשר בקר הכי טוב שניתן בארץ.
תודה ויום נפלא : )
רחל אני חושב שמחקר סין מפוקפק מאוד מבחינה מדעית והבאתי פה מספר פוסטים שמביאים ניתוח של אנשים אחרים המראה זאת (הכניסי מחקר סין בתיבת החיפוש). אני חושב שטבעונות מאוד מסוכנת לבריאות אם כי יכול להיות שיש מעט אנשים שהיא מתאימה להם. צמחונות גם מסוכנת אם כי פחות ומאוד תלוי איזה סוג של צמחונות. בכל מקרה הכי בטוח לאכול כמו שאכלו באבולוציה האנושית – הרבה בשר ובעיקר שומן. הבשר הכי טוב בארץ הוא בשר לא מעובד שלא הוסיפו לו מים. בשר טרי כמובן יותר טוב מבשר קפוא אבל שניהם לטעמי טובים מכל אלטרנטיבה לא בשרית.