צום קצר מדי פעם הוא דבר בריא. זה ידוע עוד מימי הסבתא. אבל צום של 15 שעות כל יום במשך חודש כמו שנוהגים המוסלמים בראמאדן? מסתבר שכן. וזה לא צריך להפתיע מי שהגישה האבולוציונית היא נר לרגליו.
בואו ונחשוב רגע, כמה פעמים ביום אכל האדם הקדם-חקלאי, הנווד, ללא מבני אחסון, ללא מקרר? אני הייתי אומר פעם פעמיים ביום לכל היותר ולעיתים אף פעם ביומיים. זהו גם הדפוס המתקבל מקריאת מחקרים אנתרופולוגיים על קבוצות ציידים לקטים בני ימינו.
לנו, עם האכילה והנשנוש הבלתי פוסקים, תדירות כזו נראית כגזירה נוראה. אך מסתבר שאם לא אוכלים פחמימות בכמות מוגזמת ונמשכת, הורמוני השובע והרעב מתפקדים כמו שצריך ואין (מניסיון אישי ומדיווחים של אחרים) חשים רעב מהסוג של "חייבים" אלא מסוג של "אפשר". קשה להאמין, אבל לאחר מספר דקות של התגברות על הרעב הקל הזה, הוא חולף. הגוף מבין שאין לך אפשרות לאכול בקרוב ומפסיק להציק. לפני הרבה שנים עבדתי באותו חדר עם אדם שהחליט (בעקבות יעוץ של חברים טבעונים) לצום במשך שלושה שבועות (חוץ ממים ותפוח עץ ליום). הוא נהיה צהוב בתחילה ואכן התחיל לרזות בקצב אך לפי דבריו לא היה רעב.
ב-1994 נערך הקונגרס הראשון על "בריאות וראמאדן" בקזבלנקה. 50 מאמרים מכל העולם הוגשו לכנס מחוקרים מוסלמים ולא מוסלמים, אשר ערכו מחקרים על היבטים הרפואיים של הצום. רוב המחקרים הצביעו על שיפור בבריאות (רמת סוכר, לחץ דם, הורדת כולסטרול, הרזיה) אף מחקר לא הראה תוצאות שליליות. מחקרים שנעשו מאז מחזקים מסקנות אלה.
יש כאלה שצמים ללא הנחיה של צווים דתיים. רבים מהדוגלים בדיאטה תואמת אבולוציה משלימים אותה בצומות קצרים לסירוגין – Intermittent Fasting. (הכנס את המושג בגוגל ואתה יכול לבלות ימים בקריאת מחקרים ודיווחים בנושא).
אחד מהם הוא ד"ר קורט האריס שאת 12 השלבים בדיאטה תואמת האבולוציה שלו הבאתי בפוסט הקודם.
כותב האריס בבלוג שלו
"הניסיון שלי הוא שבלי הרעב המשתולל של אוכל-הסוכר (פחמימות), אני יכול לאכול בכל זמן שהוא נוח לי. אני אוכל את המזונות הנכונים ללא מדידה, ספירה או שקילה ואני מפסיק לאכול כאשר אני מסופק. המשקל שלי נמצא כבר במשך שנתיים באותה רמה. המשקל והרעב שלנו הם תחת בקרה הורמונלית צמודה והגוף שלנו מווסת אותם בדייקנות בהינתן יחס אבות מזון ורמת ההורמון שהיא תוצאתו.
התחלתי [ד"ר האריס] לצום באופן ספונטני מספר חודשים לאחר שעברתי לאכול מעט פחמימות. (האחוזים שלי הם – לפי קלוריות – 65% שומן, 25% חלבונים, 10% פחמימות). על דיאטה דלת פחמימות אופי הרעב משתנה לחלוטין. בלי טלטלות ברמת הסוכר בדם, ולאחר הסתגלות התא לשריפת שומנים לצורך אנרגיה, הרעב מהסוג "החולה" שאותו רוב האנשים מכנים רעב, נעלם. אני מוצא שאני יכול באופן שרירותי לצום עד 18 שעות בלי שום תחושת אי נוחות. אם המטרה היא לשמור את רמת האינסולין שלך נמוכה, זה רק הגיוני שהפסקות יותר גדולות בין ארוחות יאריכו את כמות הזמן שמקור האנרגיה הוא שומן ויקצרו את הזמן שהגוף נמצא במצב מעורר-הדלקת וגורם הלחץ החימצוני שהגוף נמצא בו כאשר הוא מנסה להתמודד עם עודף קלוריות, בעיקר מגלוקוזה.
אני מאמין שצום לסירוגין וארוחות לעיתים לא קרובות מורידים את האיתות ההורמונלי שמוביל למחלות ולמחלות הנווניות הרגישות להורמונים שאנו חושבים עליהן כ"הזדקנות"."
ד"ר האריס מונה את היתרונות של ארוחות לא תדירות:
- מגביר את האימון המטבולי בכיוון של מטבוליזם של שומן
- מוריד רמות אינסולין ומפחית מחלות תלויות אינסולין כמו סינדרום מטבולי, מחלות נווניות, אלצהיימר וסרטנים רגילים.
- סבילות יותר גבוהה לצום מקלה על השלמה עם אי אכילה – זה הופך אותך ליותר מתפקד ויותר גמיש – אתה פורשה עם מיכל דלק של 160 ליטר במקום משאית על בטריות מסוך עופרת-חומצה.
- אם אתה עושה כושר בזמן צום, היעדר האינסולין משפר את ניצול השומן לאנרגיה ומגביר את התועלת מיצירת רגישות לאינסולין.
אני [ד"ר האריס] אוכל בצהריים ושוב בשעה 9 בערב ברוב הימים. כך בכל 24 שעות יש צום של 15 שעות ומידי פעם עד 18 שעות. אנא הבינו שלוח זמנים זה אינו בשום פנים ואופן לא נוח והמשקל שלי נשאר יציב מעל שנה. זה לא סוג של מניעה או נזירות. אין לי מושג אם זה יותר טוב משלוש ארוחות ביום עם צום של 24 שעות פעם בשבוע. זה פשוט משהו שאני עושה באופן ספונטני אך הקריאה שלי בספרות המקצועית מאמתת את התועלת שבכך.
אני בטוח שהמשטר שלי הוא יותר בריא מ "חמש ארוחות ביום"."
עד כאן דבריו של ד"ר קורט האריס.
לאחר שבמשך מספר חודשים צמתי 24 שעות פעם אחת בשבוע עברתי בשבועיים האחרונים לאכול בפעם ראשונה בסביבות חמש אחה"צ ופעם שנייה בסביבות שמונה בערב. זאת לאחר ששמתי לב שאני אוכל ארוחת בוקר סתם מתוך הרגל ולמעשה אינני רעב כלל. במשך היום אני שותה פעם פעמיים קפה (נטול) עם שמנת מתוקה (במקום חלב) כך שאני לא בצום מוחלט. בשבוע הראשון רזיתי קילו ובשבוע השני לא.
יש די הרבה מחקרים על צום לסירוגין. אלה בעכברים מראים הארכת חיים דומה לזו שמתקבלת מהגבלת קלוריות. באחד הפוסטים הבאים אפרט יותר אך בינתיים אני מבקש להדגיש נקודה אחת קריטית שעליה מצביעים המחקרים:
לא כדאי לנשנש!
נשנוש משאיר את מערכת העיכול ובעיקר את האינסולין פעילים ללא הפסקה. הורמונים חשובים רבים לא באים לידי ביטוי כאשר האינסולין בסביבה. תנו להם להתבטא! הפסיקו את הנשנוש! כשהייתי ילד ואף נער לא היינו מנשנשים בכלל. מאז המצאת הבמבה אנחנו וילדינו לא מפסיקים לנשנש. תנו למערכת העיכול לנוח! כל הגוף יודה לכם.
שאלה לי:
בנערותי (לפני שלושים שנה) כשהתחלתי לקרוא על תזונה קראתי שהמוח שלנו דורש לתפקודו גלוקוז זמין, אשר איננו יכול לבוא ממאגרי השומן של הגוף אלא צריך לבוא ישירות מן המזון, בכמויות קטנות ,אמנם, אבל כל הזמן.
איך זה מתיישב עם צום לסירוגין? זה הגיוני מבחינה אבולוציונית שהאדם בנוי לסבול רמות מסוימות של הפסקה במזון, כלומר צום. יחד עם זה הייתי שמחה לתשובה לעניין הגלוקוז הזמין, אם יש כזו.
(בינתיים אני ביומיים של הורדת גלוטן והעלאת רמת השומן הרווי והכל בסדר איתי, ירדתי קילו במשקל ואני מרגישה טוב).
שלום
אין צןרך לאכול פחמימה אחת בשביל להזין את המוח. יש לנו, כמו לכל החיות, מנגנון שהופך חלבון לסוכר. בספרות המקצועית הוא נקראה גלוקוניאוג'נסיס "יצירת סוכר מחדש". אם התחלת בכיוון של פליאו אני מאוד מציע להצטרף לקבוצת Paleo Israel בפייסבוק. יש שם די הרבה אנשים עם נסיון וידע ששמחים לענות ולעזור בכל שאלה. בהצלהה
תודה