שטיפת המוח שאנחנו עוברים לשיקוץ השומן הרווי היא חסרת תקדים. האם יש לה בסיס אמיתי במחקר?
קודם כל צריך לומר שמבחינה אבולוציונית אין בכך שום הגיון וכמו שאמרנו בפוסט הראשון "שום דבר בביולוגיה אינו הגיוני אלא לאור האבולוציה" (המדען הרוסי תיאודיסיוס דובזנסקי).
למה שיקוץ שומן רווי אינו הגיוני לאור האבולוציה?
פשוט מפני שלאורך לפחות 2.5 מיליון שנים, כציידים שרוב מזונם מן החי, אכלנו כמויות נכבדות של שומן רווי החל בתקופת ההומו הביליס ועד לפני מספר עשרות שנים.
אז הציע מדען (גרוע, על גבול הנוכלות) בשם אנסל קיס ששומן רווי הוא אם כל חטאת. אני עוד אקדיש לבחור הזה פוסט יום אחד כדי להראות איך פרות קדושות נולדות וכמה לאט הן מתות.
אך בפוסט הזה אין לי חשק להתעסק בעבר. בנוסף די מעייף להוכיח שדברים אינם נכונים, צריך לסקור פרט פרט ולהוכיח שאינו נכון. לי אין סבלנות לכתוב את זה ולכם לא תהיה סבלנות לקרוא את זה.
לכן אתרכז היום במחקר המדעי של השנים האחרונות על השפעתו של שומן רווי על בריאות הלב.
אביא כאן מאמר שמסכם את הידע המדעי הנוכחי אך לפני זה אימרה נחמדה וחשובה של צ'רצ'יל שאמר: "רוב האנשים נתקלים באמת מידי פעם, אך הם בדרך כלל מצליחים להקים את עצמם ולהמשיך למרות זאת"
(במקור – Most people stumble over the truth, now and then, but they usually manage to pick themselves up and go on, anyway.)
זהו לפי ניסיוני גורלם של מאמרים מסוג זה שאני מתכונן להציג. הוא כל כך שונה ממה שאנחנו מכירים שאנחנו מצליחים לדחוף אותו לפינה ולהתעלם ממנו כדי שלא נצטרך לחיות באמביוולנטיות שהוא עלול להכניס לחיינו. אז הנה המחקר שקרוב לוודאי רוב האנשים (וגם הרופאים) יתעלמו ממנו למען שלוותם הנפשית:
המחקר נקרא: "הגבלת פחמימות דיאטטית בסוכרת מסוג 2 ובתסמין מטבולי: זמן להערכה ביקורתית" המאמר נכתב על ידי 24 מדענים ורופאים מאוניברסיטאות שונות כמו ניו יורק, קולורדו, קליפורניה, קרלסהמן שוודיה, אומהה נברסקה, מיסורי, קונטיקט, דיוק דורהם צפון קרוליינה, מסצ'וסטס ובריטיש קולומביה.
לא כל יום מתארגנים מדענים ממקומות כל כך רחוקים לכתוב במשותף מאמר. הסיבה היא כנראה שהם חשו שכדי לערער על הדיעה הקיימת יש צורך במשקל הכבד שהם ביחד יכולים ליצור.
המאמר דן בנושאים רבים אך אני אתרכז בפרק הדן בשומן רווי. למעשה אני הולך לתרגם אותו מילה במילה:
"תפקידו של השומן הרווי
מטרה ראשונית של ההמלצות שקיימות כיום (שאת החלפתם בא מאמר זה לעודד –מ.ב.) הוא להגביל את השומן הרווי בדיאטה אך תוצאות שפורסמו (במאמרים מדעיים – מ.ב.) לא עקביות. מספר סקירות ביקורתיות הצביעו על כשלון כללי להשיג תוצאות שאינן משתמעות לשני פנים שיצדיקו גינוי כללי של שומן רווי שלעצמו [29,30,41,43,44]( זהו מספר המאמר ברשימה שניתנת בסוף המאמר כסימוכין – מ.ב.).
באופן ראוי לציון, במשך מגפת השמנת-היתר (Obesity) והסוכרת, היחס של השומן הרווי בדיאטה צומצם. בגברים, הכמות המוחלטת ירדה ב- 14%. באופן דומה ה WHI (אינדקס של מערכת איסוף נתונים בארה"ב על בעיות בריאות והרגלי בריאות ואכילה – מ.ב.) לא הראה על כל שינוי במספר מקרי מחלות לב וכלי דם אצל אנשים שצרכו פחות מ-10% שומן רווי לעומת אנשים שצריכתם הייתה מעל ל-14% [35]. דארון שותפיו ((Daron et al. [44] הראו שהעלאת צריכת השומן הרווי גרמה לירידה בחלקים הקטנים, הדחוסים (dense) של ה LDL (זה עניין לפוסט שלם – לא כל ה LDL הוא רע, רק החלקים הקטנים והדחוסים שלו – מ.ב.).
אולי הכי ראוי לציון היה המחקר של מוזפריאן (Mozaffarian) [45] אשר הראה שצריכה יותר גבוהה של שומן רווי הייתה קשורה בהתפתחות מופחתת של טרשת עורקים כלילית (coronary atherosclerosis) , צריכה יותר גבוהה של פחמימות הייתה קשורה בהתפתחות מוגברת.
לדעתנו, חוסר עקביות בתוצאות ניסוייות עם שומן רווי בדיאטה נובעות מכשל בהבחנה בין החלפה על ידי שומנים בלתי רוויים ובין החלפה בפחמימות [3]. במקרה הראשון יש בדרך כלל שיפור בסיכון למחלות לב וכלי דם או בתוצאה (למרות שאין לפסול את האפשרות שזה בא כתוצאה של השומנים הבלתי רוויים ולא בגלל ההורדה בכמות השומן הרווי). החלפת שומן רווי בפחמימות היא כמעט תמיד מזיקה [46,47]. שוב, הדעה שפחמימות הם אלמנט הבקרה הקובע את גורל השומנים המעוכלים הוא בעדיפות ראשונה.
ההנחה שפרופיל חומצות השומן מדיאטה משקף את ההתפלגות בפלזמה הוא לא תמיד נכון, במיוחד לחומצות שומן רוויות אשר נראה שהם נתונות לעיבוד מטבולי רב [42]. היה צפוי שהעלייה בכלל השומנים בדיאטה תראה שינויים בדפוס השומנים אך ראטס (Raatz ) ושותפיו הראו שהבדלים אלה היו קטנים ביותר בין דיאטה דלת שומן ודיאטה עתירת שומן [48]. דו"ח חדש המשווה שתי קבוצות של דיאטה דלת פחמימות השונים רק בכמות השומן הרווי הראתה הבדל קטן ברמות בפלזמה של חומצה סטארית או פלמיתית (שתי חומצות שומן רווי – מ.ב.) [49].
הכי מרשים, קבוצתו של וולק (Volek ) השוותה דיאטה קטוגנית דלה מאוד בפחמימות (% פחמימות:שומנים 59:12 ) עם דיאטה דלת שומן (24:56) ומצאה לאחר 12 שבועות, שחומצות שומן רווי בטריגליצרידים ואסטר של כולסטריל (cholesteryl ester) היו נמוכות יותר בקבוצה שהייתה על דיאטה קטוגנית דלה מאוד בפחמימות בהשוואה לקבוצת הדיאטה דלת השומן למרות שקבוצת הדיאטה דלת הפחמימות צרכה פי שלוש יותר חומצות שומן רווי[50]."
בקיצור ולסיכום בלשון שווה לכל נפש – החלפת פחמימות בשומן רווי מורידה את שיעורי השומן הרווי בדם. החלפה בשומנים בלתי רוויים אולי הייתה מורידה את השומנים בדם ביותר אך (וזה לא כתוב במאמר הזה) יש בעיות אחרות עם השומנים האלה שעליהם נעמוד בהזדמנות אחרת.
ובינתיים – כמו שאמר צ'רצ'יל – זמן להקים את עצמנו ולהמשיך…
תהיו בריאים
מיקי
