בריטניה זה עתה סיימה את מלחמת העולם הראשונה. הפקת לקחים מהמלחמה גילתה לבריטים שבעצם לא היה להם מושג במשך המלחמה הארוכה מהי הדיאטה האידיאלית הנחוצה כדי להחזיק את חייליהם בריאים ובכושר לחימה.
התפקיד לחקור זאת הוטל על מייג'ור גנרל סיר רוברט מקאריסון.
כאשר סיים מקאריסון את בית הספר לרפואה בהיותו בן 23 הוא הוצב באזור הודו-כוש בצפון מערב הודו (כיום פקיסטן).
מקאריסון שם לב במשך שנות שרותו שאנשי אחד מהשבטים המקומיים, ההונזה, לא חלו כמעט בכלל וחיו בדרך כלל עד לזקנה מופלגת. ההזדמנויות היחידות שהיו לו לטפל בהם היו כאשר הם נפצעו או כאשר לקו בקטראקט לעת זקנתם. ההונזה היו חקלאים שגידלו עיזים, פרות, עצי פרי וחיטה. מקאריסון תלה את בריאותם בדיאטה שלהם ולמד אותה לעומק.
כבר בתחילת דרכו סומן מקאריסון כרופא עם נטייה למחקר. הוא איבחן מחלה חדשה שמועברת על ידי זבוב החול והצליח, על ידי מחקר מקיף, לרפא את מחלת הזפקת ומחלת הקרטנת שהיו נפוצות מאוד באזורו ואף הדביק את עצמו וכמה מעובדיו במחלה כדי לאשר את דרכו לריפויה.
לאור הצלחותיו שוחרר מקאריסון מעבודה שוטפת כדי להתפנות למחקר.
כך, כאשר היה צריך, לאחר המלחמה, למנות חוקר ראשי לסוגית קשר בין תזונה ובריאות נפלה הבחירה על מקאריסון.
מקאריסון השתכן עם מעבדתו בקונור שבאזור מדרס. כוונתו הייתה לחקור באופן מדעי את הדיאטה של השבטים/עממים הבריאים של תת היבשת שאותם פגש במשך שנות עבודתו ובמשך המלחמה ולהשוות אותה לדיאטה של חלקים באוכלוסיה ההודית אשר בריאותם ירודה.
הוא בחר, מלבד בהונזה, גם בפשתונים שעל גבול הודו פקיסטן (אז הודו) ובסיקים של אזור פונג'ב. אגב הפשתונים, אלה אותם פשתונים שמהם יצאו הטליבן אלא שאז הם היו הרבה יותר ידידותיים ואף שירתו הצבא הבריטי.
כאן אני צריך לעצור לרגע את תיאור פעילותו של מקאריסון ולומר כמה מילים על הכוונה של פוסט זה. הכוונה שלי בפוסט הזה היא להתרכז בהיבט אחד של עבודתו של מקאריסון – הקשר בין מזון ומחלות. אני לא ממליץ להסיק מסקנות לגבי מזונות ספציפיים כמו לחם או פירות לפי הטקסט של הפוסט הזה כי אינני רוצה להיכנס לפרטים כמו מתי, איך ובאיזה תנאים מזונות כאלה יכולים להיות בריאים. אינפורמציה חלקית בנושא זה אפשר למצוא בפוסט אחר שלי
ובחזרה למקאריסון ולעבודתו המדעית. מדע מסתמך על השוואה. באופן אידיאלי מחקר מדעי כרוך בשינוי של פרמטר אחד והשוואת התוצאות של השינוי. כאשר עוסקים בדיאטה של בני אדם הדבר קשה ביותר. קבוצות אנשים שונות חיות בתנאים שונים האחת מהשנייה בהרבה היבטים כמו סביבה (חום, קור, לחות, שמש, מגורים), מנהגים (טקסים, מנהגי הימנעות שונים) מצב חברתי (היררכיה, מונוגמיה פוליגמיה), פעילות גופנית (כוח, משך פעילות, חלוקתה במשך היום) ועוד כהנה וכהנה היבטים.
זו הסיבה שמקאריסון בחר להשתמש לצורך מחקריו בחולדות אלבינו. חולדות אלבינו משמשות רבות במחקרי תזונה. חולדות הן אוכלי כל ואוהבות במיוחד את כל סוגי האוכל האנושי. הן חיות קטנות ולכן זולות להאכלה, הן מתרבות בקלות בשבי ותוחלת החיים שלהם קצרה כך שאפשר לצפות בכל משך החיים שלהם.
מקאריסון התחיל את מחקרו בשאלה האם דיאטה של שבטים בריאים תיצור גם חולדות בריאות. הוא נתן להן דיאטה המבוססת על זו של השבטים הבריאים חוץ מפירות. שוב, אינני נכנס לפרטי הדיאטה כדי לא להסיט את תשומת הלב מהשאלה שעליה רוצה הפוסט לענות – האם דיאטה גורמת לבריאות ולמחלות ולאיזה היקף של תחלואה היא אחראית.
פרט צדדי מעניין הוא שלחולדות לא היו תנאים לשמירת 'כושר גופני'. הן היו כלואות בכלובים שבהם יכלו להלך בזהירות אך לא לפתח תנועה בתאוצה משמעותית. הן הוצאו כל יום לשהות בחוץ ולחשיפה לשמש.
במחקר זה נצפו 1189 חולדות מלידה ועד לגיל של 27 חודש, המקביל לגיל אדם של 55 שנה. החולדות הומתו ונותחו פוסט מורטום בכל הגילים עד ל 27 חודשים כדי לאתר מחלות שאי אפשר היה לאתרן ללא ניתוח. 1189 חולדות הוא מספר עצום יחסית למחקרים מודרניים והוא התאפשר כנראה רק בתקופה בה אפשר היה לשכור תריסרי עוזרים הודיים בפרוטות. התוצאות, במילותיו של מקאריסון היו:
" במשך שנתיים ורבע לא היה אף מקרה של מחלה ב'עולם' זה של חולדות אלבינו, אף מקרה של מוות מסיבות טבעיות באוכלוסיה הבוגרת ולמעט מספר קטן של מקרי מוות מתאונה, אף מוות של תינוקות או ילדים. גם בדיקות קליניות וגם ניתוחים שלאחר המוות של אוכלוסיה זו הראו על היעדרות ראויה לציון של מחלות."
לאחר שביסס את השקפתו שדיאטה קשורה בקשר הדוק ביותר לבריאות פנה מקאריסון לבדיקת הקשר בין מחלות לדיאטה. לצורך כך הוא לקח קבוצה כפולה בגודל, 2243 חולדות אלבינו והאכיל אותן דיאטה טיפוסית למעמדות הנמוכים של מדרס ובנגל. שוב אינני מפרט את הדיאטה כדי לא להסיט את תשומת הלב ממטרת הפוסט – להראות שדיאטה א' גורמת בריאות ודיאטה ב', בלי שום שינוי במשתנים אחרים, גורמת מחלות. חשוב לציין שמכל הבחינות האחרות, למעט הדיאטה, היה הטיפול בקבוצות זהה.
ועכשיו אני הולך לפרט את המחלות שבהן חלו החולדות בחלק הזה של הניסיון. תאמינו לי שזו עבודה לא קלה, לתרגם לעברית את שמות כל המחלות וזה נעשה משעמם יותר ויותר עם התארכות הרשימה אבל נראה לי שחשוב לצורך הדגמת התוצאות לתת את כל הפרטים.
ובכן הנה המחלות שבהן לקו חולדות האלבינו ממוינות לפי חלקי הגוף:
מחלות ריאה: דלקת ריאות, דלקת ריאות ברונכיאלית, התרחבות הסמפונות, אפיאמה – הצטברות מוגלה בריאות, דלקת עטפת הריאות, דיימת החזה.
- מחלות האף והסינוסים: סינוסיטיס
- מחלות האוזן: דלקת האוזן התיכונה.
- מחלות מעברי הנשימה העליונים: גידול פוליפ בגרון
- מחלות עיניים: דלקת הלחמית, כיב הקרנית, התרככות הקרנית, דלקת עיניים כללית
- מחלות של דרכי העיכול: קיבה מורחבת, כיב מעיים, גידולים אפיתליים חדשים בקיבה, סרטן קיבה (בשני מקרים בלבד), דלקת התריסריון, דלקת מעיים, ניוון של מערכת העיכול, עצירת דם.
- מחלות של דרכי השתן: דלקת מוגלתית של הכליה, התרחבות בדרכי השתן, דלקת אגן הכליה, אבנים במערכת השתן, שופכן מורחב, אבנים בשלפוחית, דלקת שלפוחית השתן, דלקת מצפה בשלפוחית.
- מחלות של מערכת הרבייה: דלקת של השחלות, דלקת של הרחם, מוות של עוברים ברחם, לידה מוקדמת, דימום רחמי, מיימת האשכים.
- מחלות עור: איבוד שיער, דלקת עור, מורסות, נמק של הזנב, נמק של הרגליים, בצקת תת-עורית.
- מחלות דם: אנמיה, אנמיה ממאירה, אנמיה בקטריאלית.
- מחלות של בלוטת הלימפה ובלוטות אחרות: ציסטות בבלוטות של הלסת התחתונה ובלוטות הגישה בבסיס הלשון, מורסות באותם מקומות ולעיתים גם בבלוטות המפשעה, בלוטות יותרת הכליה מורחבות, ניוון בלוטת התימוס, קרום קיבה מורחב, בלוטות ברונכיאליות ולימפה.
- מחלות של המערכת ההורמונאלית: זפקת, ולעיתים רחוקות מאוד דימום אל תוך הלבלב.
- מחלות של מערכת העצבים: דלקת רב עצבית.
- מחלות לב: ניוון של הלב, לעיתים גידול יתר של הלב, דלקת שריר הלב, דלקת קרום הלב, הצטברות נוזל במעטפת הלב, בצקת.
- כללי: חולשה, תשישות, עצבנות, בעיות שיניים, עמוד שידרה סדוק, חוליות מעוותות.
אני מאמין שאם יש מחלה שלא קיימת פה הסיבה שהיא לא נמצאה היא שאי אפשר לאבחן אותה בראיה פשוטה (לא היה שימוש במיקרוסקופ בניתוחים שלאחר המוות) או שהזמן לא הספיק כדי לאבחנה. אבחון חלק מסוגי הסרטן למשל, ללא תלונות החולה ובמיוחד בשלבים מוקדמים יכול לחמוק מעיניו של מנתח של אחר המוות של יצור קטן כחולדה. כנ"ל לגבי בעיות נוירולוגיות במוח של חולדה שהוא קטן ביותר.
ומה באשר לבעיות בריאות יותר "רכות" כמו מצבי רוח ודיכאון?
בניסוי נוסף מאוחר יותר שעשה מקאריסון כשהוא בודק דיאטה טיפוסית של המעמדות הנמוכים של אנגליה, לא רק שהחולדות גדלו גרוע אלא שהם פיתחו מה שהיה נהוג לכנות באותה תקופה 'חולשת עצבים' ואף יותר מכך. במילותיו של מקאריסון: " הן היו עצבניות ונטו לנשוך את המטפלים שלהם. הם חיו בחוסר שמחה ביחד וביום הששה עשר של הניסיון הם התחילו להרוג ולאכול את החלשים יותר מבניהן."
האם יכול להיות שהסיבה לתופעות שאיננו נוטים להגדירן כמחלות, כמו תקופנות למשל, גם הם תוצאה של דיאטה לא נכונה?
לסיכום, יש בפנינו אם כן שתי קבוצות שיש ביניהן הבדל אחד בלבד – דיאטה. דיאטה אחת המביאה בריאות ודיאטה אחרת המביאה חולי. על דיאטה אחת לא היה אף מקרה של מחלה ועל הדיאטה השנייה רשימת מחלות ארוכה המקיפה את רוב אברי הגוף.
עכשיו בואו ונעשה לרגע את המעבר לבני אדם. כפי שנאמר פה כמעט בכל פוסט יש בידינו דוגמאות לחברות אנושיות שבהם לא היה כל חולי ויש לנו היום חברה אנושית שאין בה כמעט אדם אחד שלא סובל מחולי ובדרך כלל מחולי כרוני.
ומה אנחנו עושים? הקמנו מערכת מפלצתית של רופאים, מרפאות, בתי חולים, מכשירים ותרופות המתמחים בריפוי, חלקי לרוב, של כל אחת מאותן עשרות מחלות שצוינו כאן.
האמריקאי מוציא בממוצע כ- 6000$ לשנה על בריאות ורק כ-3300$ על מזון! הישראלי מוציא "רק" 1533$ על בריאות ו-1663$ על מזון. אתם שמים לב למספרים? אני לא יודע בקשר אליכם אבל אני מתקשה להאמין למראה עיני, מתקשה לתפוס את גודל הטמטום. תושבי ארצות הברית יכלו להרשות לעצמם להגדיל את ההוצאה למזון פי שתיים כדי לקבל איכות מזון שתשמור על בריאותם ועדיין היו חוסכים כ-3400$ לשנה אם לא היו חולים. ומה לגבי איכות החיים? לכל ילד ברור שאין דינו של ריפוי מבחינת איכות חיים כדינה של מניעה.
גם בישראל אנחנו מוציאים על בריאות, שכפי שראינו כאן היא תוצאה ישירה של מזון לא מתאים, כמעט כמו שאנו מוצאים על האוכל עצמו.
אין לי מילים לתאר את התסכול.
המסקנה שלי מהמחקרים של מקאריסון היא שברמה האישית, ואפילו משיקולים כלכליים פשוטים, משתלם להשקיע בלימוד התזונה הנכונה וברכישת מזון נכון. הוצאות ביטוח בריאות ממלכתי נתונות אך עובדה היא שאנו נדרשים להשלים (לפי הסטטיסטיקה) סכום המהווה כ-22% מהוצאותינו למזון על הוצאות בריאות כגון ביטוח משלים, טיפולי שיניים, דמי מרשם, דמי ביקור ורופאים פרטיים.
אך השיקול העיקרי הוא כמובן לא כלכלי. האם יש מחיר לבריאות? אם יעשו פעם סטטיסטיקה אני בטוח שימצא שהאמרה הכי שגורה אצלנו היא "העיקר הבריאות". כולנו מבינים את זה אך מה בדיוק אנחנו עושים בשביל זה? לרוב המעשה מסתכם בהליכה לרופא. אני רק רוצה להזכיר כאן את מה שכבר כתבתי באחד הפוסטים – רופאים לא לומדים שיעור תזונה אחד והם לא מבינים בתזונה. בנוסף, לרוב הדיאטנים אין את עומק ההבנה הדרוש ואת הרצון לקרוא ולמיין מאמרים מדעיים עדכניים כדי לצבור בטחון שיאפשר להם לחרוג מפרדיגמת האנטי שומן רווי השלטת – למה אתם חושבים צריך להוציא כפול בארה"ב על ריפוי מאשר על אכילה? תוצאות הידע של הדיאטנים הרי הם מונחות לפניכם. אל תעצמו עיניים, מהם לא תבוא העזרה!
אני מקווה שהפוסט הזה ויתר חבריו פה בבלוג ישכנעו אתכם שהשקעה בלימוד הדיאטה הבריאה וביצוע המסקנות משתלמת הרבה יותר מהליכה לרופא פרטי.
שנהיה בריאים
מיקי
נ.ב. וכן, אחוז המזון מן החי בדיאטה הבריאה היה רב לאין שיעור מזה של הדיאטה המחליאה…
