חלק II: הבדלים בעיכול בין אוכלי –עשב ובין טורפים (קישור לחלק I)
אוכלי-עשב
ההבדל העיקרי בעיכול בין אוכלי עשב ובין טורפים טמון ביכולת של אוכלי-עשב להפוך סיבים ופחמימות אחרות לשומנים רוויים קצרישרשרת ולספוג את אותן חומצות שומן, יכולת שאין לטורפים וגם לאדם.
הם עושים זאת בשתי דרכים. הם מעכלים אחורי-מעיים (hindgut) או קדמי-מעיים (foregut). אך ראשית, אף חיה, תהיה הדיאטה שלה אשר תהיה, לא פיתחה אנזימים שיעכלו סיבים. סיבים צמחיים תמיד מעוכלים על ידי תסיסה הנוצרת בעזרת בקטריות.
מעכלים אחורי-מעיים
הגורילה, כמו רוב הפרימטים, היא מעכלת מסוג אחורי-מעיים. חיות אחרות בקטגוריה זו כוללות סוסים,חזירים וארנבות. לאלה יש מערכת עיכול הדומה באופן בסיסי לזו של האדם. ההבדלים הם בגודל היחסי ובפונקציות היחסיות של החלקים השונים. בעוד שלאדם (ולטורפים אחרים) יש מעי עיוור ומעי גס קטנים, המעי העיוור והמעי הגס של אוכלי-עשב אחורי-מעיים הם שניהם גדולים הרבה יותר.
מעכלים אחורי-מעיים מעכלים וסופגים חלבונים, פחמימות זמינות ושומנים, כמו בני אדם, דרך הקיבה ובמעי הדק. הסיבים הלא מעוכלים בדיאטה שלהם עוברים אז למעי העיוור ולמעי הגס אשר מארחים מושבות עצומות של בקטריות. כאן הסיבים ופחמימות אחרות שלא עוכלו, מותססים כדי לייצר שומנים קצרי שרשרת אשר נספגים לתוך הגוף כדי לשמש מקור לאנרגיה.
מעכלים קדמי-מעיים
קדמי-מעיים הם החיות שמעלות גירה. מעלי-גירה התפתחו לצרוך ולהתקיים על חומר גולמי – עשבים ושיחים, הבנויים בעיקר מצלולוזה.מעלי-גירה כוללים את חיות המרעה הגדולות כמו בקר, עיזים, כבשים, צבאים ואנטילופות ובין הפרימטים את קופי קולומבוס.
במעלי-גירה, האיבר העיקרי להתססה הוא הקיבה, או אולי מוטב שאומר הקיבות מאחר והן נוטות להיות בעלות ארבעה תאים נפרדים הנקראים בעברית קיבה ראשונה קיבה שנייה וכן הלאה. יחדיו הן תופסות למעלה משלושת רבעי חלל הבטן.
הקיבות גם מעסיקות בקטריות. מכיוון שהיא ממוקמת ראשונה במערכת העיכול היא מתסיסה לא רק סיבים אלא גם פחמימות זמינות לשומנים רוויים קצרי שרשרת. עיבוד זה מוריד את כמות הפחמימות שתעובד לגלוקוזה ומגדיל את הכמות שתעובד לשומנים. כך שומנים מתנדפים מיוצרים בכמות גדולה דרך תסיסה גירה עד לאספקת יותר מ-70% מהאנרגיה של מעלי הגירה. כך למעלי הגירה דיאטה עשירה אפילו יותר בשומן ולמעשה כמעט שאינה כוללת כלל פחמימות.
המסקנה מן האמור לעיל היא שהמטבוליזם של כל אוכלי העשב מותאם לשימוש בשומנים רוויים קצרי שרשרת כמקור האנרגיה העיקרי שלו ושהם מעוצבים להיזון מדיאטה עתירת שומן, מתונה בכמות החלבונים ודלה בכמות הגלוקוזה.
הדיאטה של הטורפים
טורפים כמו אריות, נמרים, כלבים, חתולים, צבועים לא מסוגלים כמעט לגמרי להשתמש בסיבים כמקור אנרגיה באותה צורה שבה משתמשים בה אוכלי העשב. אך זה לא משנה כי הטורפים מותאמים לאכול אוכלי-עשב.ניכר שטורפים נוטים לכוון אל החלקים השמנים בטרף שלהם. זה במיוחד ניכר בצבוע שלסתותיו ושיניו מעוצבות לפצח גולגולות ועצמות כדי להגיע אל המוח ומח העצמות העשירים מאוד בשומן. כך הטורפים גם מותאמים לאכול דיאטה עתירת שומן ודלת פחמימות.
הדיאטה האנושית
אם כן איפה האדם עומד בתמונה הזו? הדבר הראשון הראוי לציון הוא שאנחנו באותה מידה חיה כמו שהחיות האחרות הן חיות ככל שזה נוגע לדיאטה ואין שום סיבה לצפות שאנחנו צריכים להתייחס אל עצמנו בצורה שונה.
הדבר היחיד אם כן שאנו צריכים לעשות הוא להחליט אם אנחנו צריכים לאכול דיאטה של אוכלי-עשב או טורפים. וזה לא קשה לקבוע. יש לנו מעי עיוור קטן מאוד ובזמן שיש לנו אומנם בקטריות מתסיסות במעי הגס התוצרים שלהם נספגים בקושי אם בכלל. עובדות אלה שמות אותנו באופן ברור במחלקת הטורפים.
לסיכום, אם אנו מביטים על הדיאטות הטבעיות של כל היונקים, אנו מוצאים את אותו הדפוס:
כל הדיאטות הם עתירות בשומן, ורוב השומן הוא שומן רווי. מכיוון שחוץ מהשומן הרווי הנמצא בבשר גם תוצרי התסיסה אצל אוכלי העשב הם שומנים רוויים – 100% מהם. בנוסף, הדיאטה הטבעית של כל היונקים היא דלת פחמימות ובמקרה של אוכלי העשב למשה נטולת פחמימות.
אין שום סיבה להניח שאנחנו ה"מתורבתים" צריכים לאכול אחרת
הפוסט הזה הוא תרגום של פוסט בבלוג של בארי גרוב.
References
3. Stefansson V. The Fat of The Land. New York: Macmillan Press, 1957.
4. Wilkins GH. Undiscovered Australia. London: G. P. Putnam &
Sons, 1928.
5. Price WA. Nutrition and Physical Degeneration: A Comparison of
Primitive and Modern Diets and Their Effects. Paul B. Hoeber, Inc, New York, 1939.
6. Grant GM. Ocean
to Ocean. Toronto,
1873.
7. Peary RE. Secrets of Polar Travel. New York: Century Co, 1917.
8. Hanson EP. Journey to Manaos. New York: Reynal & Hitchcock. 1938.
שלום מיקי.
כתבת פה "ההבדל העיקרי בעיכול בין אוכלי עשב ובין טורפים טמון ביכולת של אוכלי-עשב להפוך סיבים ופחמימות אחרות לשומנים רוויים קצרישרשרת ולספוג את אותן חומצות שומן, יכולת שאין לטורפים וגם לאדם".
אבל הרי במאמר מינואר 2010 "האם סיבים תזונתיים חשובים לבריאות" (שנכתב הרבה לפני מאמר זה), כתבת שהשתכנעת בחשיבות הסיבים ושגם אצל בני אדם נוצרות חומצות שומן מהסיבים?