ענקי התזונה – ווסטון פרייס

אחד החוקרים הדגולים בתחום של השפעות המעבר מתזונה מסורתית לתזונה מערבית היה פרופסור לרפואת שיניים אמריקאי בשם ווסטון פרייס (Weston A. Price).
אילו היה חי היום, ודאי היה מועמד מוביל לקבלת פרס נובל לרפואה.
מחקריו על השפעות המעבר מתזונה מסורתית לתזונה מערבית וזיהוי המרכיבים הספציפיים החסרים בתזונה זו הם בעלי חשיבות שלא ניתנת לתיאור. כל אם ואב פוטנציאלים היו צריכים לקרוא את ספרו Nutrition and Physical Degeneration (קריאה באינטרנט) לפני שהם ניגשים להקמת משפחתם. אין הסבר הגיוני מדוע אין ספרו ספר חובה בכל בתי הספר לרפואה. למרבה הפליאה, נושא התזונה ככלל לא נלמד ברצינות בבתי ספר לרפואה. במוסדות אלה שולטת הקונספציה המגלומנית שהתרופה ולא התזונה מייצגת את שיא היכולת השכלית של האדם השולט בטבע.
כל מי שיקרא את הספר של פרייס יסכים שקריאתו שווה בתועלתה למספר שנות לימוד רפואה. המסקנה העולה מקריאתו היא שיש דרך פשוטה למנוע את רוב מחלות האדם המודרני, דרך התזונה הנכונה.

אם היינו כולנו מקיימים אחר מסקנותיו של פרופ' פרייס יש להניח שרוב הרופאים היו היום מחוסרי עבודה וחלק גדול ממיטות בתי החולים היו נטושות.

פרופ' פרייס פעל בחצי הראשון של המאה ה-20 בקליבלנד, אוהיו. פרייס היה מרצה מבוקש בבתי ספר לרפואת שיניים ברחבי ארה"ב, מחבר של עשרות מאמרים וספרים ובתוך כך ניהל במשך שנים את מחלקת המחקר של איגוד רפואת השיניים בארה"ב.
בתחילת שנות ה- 30, לאחר שהבחין בהידרדרות המהירה של בריאות הפה של ילדי אמריקה, החליט פרייס לצאת למסע, יחד עם אשתו, לחיפוש אחר אנשים עם שיניים בריאות. הוא קווה לפענח את סוד בריאות שיניהם על ידי השוואה בין תזונתם ותנאי חייהם של אותם ברי מזל לבין התזונה ותנאי החיים באמריקה של זמנו.
עוד יש לדעת שבשנים שלפני כן הוא ערך מחקרים, בעקבותיהם הגיע למסקנה שבריאות הפה היא אינדיקאטור מעולה לבריאות כללית, גופנית ונפשית.
הוא שמע שלחברות מסורתיות המבודדות יחסית מהעולם המערבי מצב בריאות פה מעולה ולכן כיוון את מסעותיו לחברות אלה. הוא ביקר בשנים 1931 עד 1936 ב 13 אזורים בכל רחבי העולם מהאלפים של שוויץ דרך אפריקה, אוסטרליה, אסיה, דרום אמריקה, אלסקה, קנדה, האיים ההיברידים ואיי האוקיאנוס הפסיפי. הוא ביצע מחקר רחב היקף ויסודי ביותר על 27 קבוצות שונות של ילידים. בגלל מעמדו בעולם רפואת השיניים, הוא זכה בכל מקום אליו הגיע לשיתוף פעולה מצד שלטונות הבריאות המקומיים הן בהגעה למקומות הנדחים והן, לצורך השוואה, בגישה לקבוצות החיות בתנאים דומים אך הניזונות מדיאטה המערבית.

בכל מקום אליו הגיע פרופ' פרייס הוא מדד את מידת שכיחות העששת ואת תנאי התזונה והחיים של הילידים. בנוסף, הוא צילם אלפי צילומים של מבנה הלסת, השיניים והפנים של החברות הפרימיטיביות והחברות המודרניות המקבילות.

לאחר שאסף דוגמאות ונתונים ערך פרופ' פרייס בדיקות מעבדה מקיפות כדי לאתר את המרכיבים הספציפיים בדיאטה של העמים הבריאים. הוא זיהה את המרכיבים החסרים בדיאטה המערבית כויטמינים מסיסי שומן – ויטמין A, D, E וויטמין נוסף שקרא לו Activator X ושזוהה לפני מספר שנים כוויטמין 2K. במשך שנים הוא בדק דוגמאות של חמאה מכל רחבי ארצות הברית והעולם כדי לזהות מקורות זמינים של הויטמינים שהתקשה להשיג. לאחר שהצליח לאסוף מלאי מספיק של ויטמינים הוא ערך ניסיונות על מטופליו בהצלחה חסרת תקדים.
הנה ציטוט מסיכום מסעו באפריקה, שהייתה כאמור רק איזור אחד מתוך כ-13 אזורים שונים שנדגמו על ידו, על פני כל סוגי האקלים של כדור הארץ.
כותב פרייס: "במשך מסעות אלה באפריקה אשר כיסו כ-6000 מייל (10,000 ק"מ), יצרנו מגע עם כ-30 שבטים שונים. תשומת לב מיוחדת ניתנה למזון, אשר דוגמאות ממנו נשמרו לאנליזה כימית. מעל ל- 2500 תצלומים צולמו ופותחו בשדה. אם היינו צריכים לבחור רושם אחד מחוויותינו שנשאר חי בזיכרוננו, זה יהיה ההבדל בין הבריאות והמוצקות הגופנית של הפרימיטיביים ככלל לבין זו של האירופאים אשר נכנסו לארץ זו. העדות לכך שהמוצקות הגופנית לא הייתה מסיבות של גזע ניתנה ברגע, שדרך מגע עם הציוויליזציה המודרנית, החלו גם אצלם תהליכי הניוון האופייניים לה".
לפי ממצאיו של פרייס לשבטי אפריקה היו קרוב לאפס אחוז מקרי עששת בעוד שכאשר אותם שבטים עוברים מודרניזציה האחוז עולה לממוצע של 12 אחוז מהשיניים.
פרייס ממשיך וכותב על קבוצת ילידים באיי הטורוס שבין אוסטרליה ופפואה: "במצבם הילידי יש להם מעט מאוד מחלות. ד"ר ג'. נימו, הרופא הממשלתי המופקד על הפיקוח על קבוצה זו, אמר לי שבמשך שלוש עשרה שנה הוא לא ראה מקרה אחד של גידול ממאיר בין יותר מארבעת אלפים הילידים תחת פיקוחו. הוא ציין שבמשך אותה תקופה הוא ניתח כמה תריסרים של גידולים ממאירים אצל האוכלוסייה הלבנה אשר מספרה שלוש מאות איש. הוא דיווח שבין הגזע הפרימיטיבי, מקרים של מחלות אחרות שדרשו התערבות כירורגית היו נדירים."

אפילו במבט של 70 שנה לאחור היקף מחקרו וממצאיו של פרייס הם לא פחות ממדהימים. אפשר להניח שכדי לבצע מחקר דומה היה צריך ארגון הבריאות העולמי להקים מחלקה עם עשרות עובדים למשך שנים רבות.
הממצאים חזרו על עצמם בכל מקום שבו הוא ביקר. בחברות שאכלו בעיקר מוצרי בשר חלב ודגים שיעור העששת היה קרוב ל 0%. בחברות שעיקר מזונם היה מחקלאות שיעור העששת היה באחוזים נמוכים, 1-4%. הוא לא גילה ולוא חברה אחת שבה לא אכלו כמות מסוימת של בשר או דגים. באותם אזורים שבהם שלטה התזונה המערבית עלה שיעור העששת עד ל 25% מהשיניים ועד ל 50% מהאנשים היו נגועים לפחות בשן אחת.
דוגמה קיצונית מצא פרייס בקרב צוות של מלון קטן בגוויאנה שבקונגו הבלגית. הוא כותב: "קבוצה זו כללה את הצוות העובדים של מלון תיירים על אגם קיבו. בדיקה של 320 שיניים של עשרה אנשים גילתה 20 שיניים נגועות בעששת או 6.3%. יהיה זה משמעותי לציין שכל השיניים נגועות העששת היו בפיו של פרט אחד, הטבח. האחרים גרו בכפרם וחיו על דיאטה מקומית. הטבח אכל מזון אירופאי."

לאורך כל הספר בולטת במיוחד השפעתם המזיקה של שני מוצרים שהביא עמו האדם הלבן – הקמח הלבן והסוכר הלבן. הדוגמאות לכך רבות מספור.
קמח וסוכר היו כנראה תרומתו הראשונה של האדם הלבן לסביבתו החדשה, בכל מקום אליו הגיע. הרושם שנוצר הוא, שכדי לאפשר לאדם הלבן להעסיק את הילידים או לרכז אותם ולהשתמש באדמות שעליהם נהגו לנדוד ולצוד, היה על האדם הלבן לספק להם מקור תזונה חליפי לזה שנלקח מהם. מקור תזונה זה היה בראש ובראשונה קמח לבן ולעיתים גם סוכר.
קמח לבן היה גם אמצעי התשלום בו השתמש האדם הלבן כדי לקנות מוצרים ממקומות שבהם לכסף לא היה עדיין ערך. דוגמה מעניינת לקשר שבין קמח לבן ועששת מביא פרייס מהאי טונגה שבאוקיינוס הפסיפי. בני הטונגה היו ידועים בכל האזור הפסיפי כלוחמים מעולים שלעולם לא הפסידו בקרב. פרייס מדווח שקומתה של מלכתם היה 1.88 מטר. הטונגים הם אנשים גאים מאוד ולפי דיווחו של פרייס הם מאמינים שהם היצורים הראשונים שנבראו בעולם, לאחריהם נברא החזיר ובמקום האחרון האדם הלבן. איי הטונגה עשירים בעצי קוקוס. במשך תקופה קצרה, מספר שנים לפני הגעתו של פרייס לאיים, עלה מחיר הקוקוס. באותה תקופה פקדו ספינות סוחר את האיים הנדחים ושילמו בעבור הקוקוס בקמח לבן. לאחר מספר שנים ירד מחיר הקוקוס וספינות הסוחר נעלמו ואיתן נעלם הקמח הלבן. מספר השיניים בעלות העששת באזורים הפנימיים בטונגה, שלעולם לא טעמו קמח לבן וסוכר, היה 0.6% אך מספר השיניים נגועות העששת באזור ליד הנמל הגיע ל 33%. התופעה המעניינת יותר הייתה שברוב השיניים הנגועות בעששת היא לא הייתה פעילה. כותב פרייס: "העלייה הזמנית בריקבון השניים הייתה כנראה קשורה ישירות לביקורים של אוניות הסוחר" כלומר לזמינות של הקמח הלבן.

באיים במצרי טורוס, בין אוסטרליה ופפואה, בלטה התופעה של הבדלים במצב השיניים והפנים בין אוכלוסיות שחיו ליד הנמל ובין אוכלוסיות שגרו בתוך האי ולא היו חשופות לקמח לבן ולסוכר. בכל אי כזה הקימה הממשלה האוסטרלית, בדרך כלל ליד הנמל של האי, חנות לממכר סחורות מערביות ובראשם קמח לבן, אורז, שימורים וסוכר לבן. הרווחים מחנויות אלו שימשו לאחזקת הצוות האדמיניסטרטיבי של הממשלה באזור.
פרייס הצליח להראות שאחוז השיניים המוכות עששת בכל אי תואם בצורה מושלמת את זמן הקמת החנות. באי באדו, שבו הייתה החנות הכי ותיקה, שיעור התושבים שהייתה להם עששת היה 95%. כך עובר פרייס אי אחר אי עד לאי מוריי שבו רק ל 12.1% מאוכלוסיה היו סימנים של עששת ושבו הוקמה החנות רק לאחרונה.
הנה טבלה מתוך ספרו של פרייס המסכמת את אחוז האנשים בעלי שיניים עם עששת, בכל המקומות בהם ביקר, כאשר הוא משווה בין אנשים מאותה קבוצה שניזונו מתזונה מסורתית ומתזונה מערבית:

אחוז אנשים שבשיניהם נמצא לפחות מקרה עששת אחד

קבוצות מבודדות
אזורי השפעה מערבית
שוויץ
4.6
29.8
איי סקוטלנד
1.2
30.0
אסקימוסים
0.1
13.0
אינדיאנים צפ'
0.2
21.5
אינדיאנים דר'
4.0
40.0
מלנזים
0.4
29.0
פולינזים
0.3
21.9
אפריקאים
0.2
6.8
אבוריג'ינים
0.0
70.9
מאורים
0.0
55.3
מלזים
0.1
20.6
פרואנים
0.1
40.0
הרי האנדים
0.0
40.0
האמזונס
0.0
40.0

גם אם היו ממצאיו של פרייס מצטמצמים לעששת הם היו שימושיים ביותר אך מהר מאוד התברר לפרייס שלא רק היעדר עששת הוא מוצא אצל חברות מבודדות אלה אלא גם היעדר מחלות אחרות. המחלה הנוראית ביותר בשנות ה-30 הייתה שחפת. בחברות שחיו על דיאטה מקורית, אותן בדק פרייס, לא נמצאה שחפת כלל, למרות שהיה להם מגע עם האדם הלבן. מה שיותר מדהים וישים לדורנו – באותם חברות גם לא היו מחלות לב וגם לא סרטן.

טבלה המשווה בין תכולת מינרלים וויטמינים בתזונת הקבוצות הנבדקות ובין התזונה האמריקאית (לדוגמה – אצל האסקימו תכולת הקלציום גבוהה פי 5.4 מזו האמריקאית)
רכיב
אסקימו
א. קנדה
שוויץ
היברידים
אבוריג'יני
מאורים
מילנזים
קלציום
5.4
5.8
3.7
2.1
4.6
6.2
5.7
פוספור
5
5.8
2.2
2.3
6.2
6.9
6.4
ברזל
1.5
2.7
3.1
1
50.6
58.3
22.4
מגנזיום
7.9
4.3
2.5
1.3
17
23.4
26.4
נחושת
1.8
1.2

יוד
49
8.8

A+D+K
>10
>10
>10
>10
>10
>10
>10

כמו שאפשר לראות, בתזונה האמריקאית יש מחסור חמור במינרלים יחסית לתזונת הקבוצות הבריאות שפרייס חקר.
אפשר גם לראות מהנתונים בטבלה שהתרחקות זו מאורח החיים לפיו התפתח גופנו, גורמת מחסור חמור ביותר בויטמינים מסיסי שומן: ,A ,E, D, K בהם אין בתזונה האמריקאית אפילו עשירית מהכמות שנמצאה בתזונה של החברות הבריאות.
מסקנה נוספת שהוסקה מתיאוריו של פרייס היא, שבמקום שהמזון היה חקלאי, רכש האדם ידע כיצד לנטרל את ההיבטים המזיקים שלו, בעיקר על ידי השריה, הנבטה והתססה.
מכל דף בספרו של פרייס בולטת המסקנה שכדי להיות בריא עלינו להישאר קרוב ככל האפשר לאורח החיים שלפיו התפתח גופנו, לחיות בהרמוניה עם האבולוציה.

לא ייאמן שמסקנה פשוטה והגיונית זו, הנתמכת על ידי ממצאיו של פרייס ועל ידי מחקרים רבים אחרים, עדיין לא מהווה את הקונצנזוס המדעי. עדיין רוב העולם המדעי העוסק בתזונה ממליץ על מוצרי מזון שלא היו קיימים עד לפני כמה עשרות שנים או שהם מעובדים בדרכים תעשייתיות שהופכת אותו למזון זר לגוף. גרוע מכך, חלק מאותו ממסד, אגודות הסרטן הלב והסוכרת האמריקאיות למשל, משתתף במסע ממומן היטב על ידי גורמים מסחריים רבי השפעה להכפשת אותם מזונות שלהם הותאם גופנו בתהליך האבולוציה.