מדוע 16 מיליארד דולר שמוציאים על סטטינים לא מקטינים את מספר חולי הלב?

אם היה לתיאורית הכולסטרול אפילו בסיס חלקי היו 16 מיליארד הדולרים שהעולם מוציא על סטטינים מביאים לירידה דרמטית בשיעור התחלואה במחלות לב וכלי דם. זה לא קורה. אין ירידה. סטיבן גויאנט, ד"ר לביולוגיה, חוקר באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל מחזיר לחיים תיאוריה ישנה על הקשר בין מחלות לב וכלי דם ורמת הנחושת בגוף. שווה קריאה. (לינק לפוסט המקורי . כדאי לקרוא גם את ההערות)

להלן התרגום: (המספרים בסוגריים הם לינקים למאמרים מדעיים התומכים בטיעונים המובאים בפוסט. יש 25 כאלה)

נחושת ומחלות לב וכלי דם

ב-1942, ד"ר בנטס ניתח 21 פרות שהיה ידוע שמתו מ"מחלת נפילה". זה היה השם שניתן למוות פתאומי, בלתי מוסבר, שפקד עדרים של בקר באזורים מסוימים של אוסטרליה. ד"ר בנטס האמין שהמחלה קשורה לחוסר בנחושת. הוא מצא של-19 מתוך 21 הפרות היו לבבות חריגים המראים ניוון וחדירה חריגה של רקמת חיבור (פיברוסיס) לשריר הלב. ( 1)

ב-1963 ד"ר קולסון וחבריו מצאו ש-22 מתוך 23 חזירים שגודלו על חוסר בנחושת למטרות ניסוי מתו ממחלות לב וכלי דם. 11 מתוך ה-23 מתו ממחלת לב כלילית, מחלת הלב וכלי הדם העיקרית אצל בני אדם כיום. חזירים על דיאטה עם חוסר חמור בנחושת הראו עורקים מוחלשים וקרועים (אנייריזמים), בזמן שחזירים עם חוסר מתון "נשארו בחיים עם כלי דם מצולקים אך הראו נטייה לטרשת עורקים", כולל הצטברות תאי קצף (2 ). עוד ב-1963, ד"ר סי. ר. בול וחבריו פרסמו מאמר שמתאר קרישי דם בלב ובעורקים כליליים, ניוון של שריר הלב, הסתיידות של הוורידים ומוות מוקדם של עכברים שהוזנו בדיאטה עתירת שמאלץ (lard) (3 ).

כאן נכנס לסיפור ד"ר לזלי קליביי. ד"ר קליביי חשד שהעכברים של בול סבלו מחוסר בנחושת והחליט לבדוק את ההיפותזה. הוא חזר על הניסוי של בול לפרטי פרטים כאשר הוא משתמש באותו גזע של עכברים ובאותה דיאטה. כמו בול, הוא מצא קרישה חריגה בלב, ניוון והתרחבות של שריר הלב ומוות מוקדם. הוא הראה גם, על ידי אלקטרוקרדיוגראמה, שהלבבות של העכברים בעלי החוסר בנחושת התכווצו לעיתים קרובות בצורה חריגה (אריתמיה, הפרעה בקצב הלב).

אך אז באה מכת החסד: הוא מנע את הסימפטומים האלה על ידי הוספת נחושת למי השתייה של קבוצה נוספת של עכברים (4 ). במילותיו של ד"ר קליביי: "נחושת הייתה סם שכנגד להרעלת שומן" (5 ) אני מאמין שזו הייתה לשון סגי נהור לומר שהסימפטומים לא אובחנו כהלכה על ידי בול כנובעים משומן בדיאטה כאשר למעשה הם היו בגלל חוסר בנחושת.

מאז תקופה זו, מספר מאמרים פורסמו על הקשר בין צריכת נחושת ומחלות לב וכלי דם אצל חיות, כולל אחדים המראים שתוספת נחושת מנעה טרשת עורקים (6 (7 (8 )    תוספת נחושת גם מתקנת התרחבות חריגה של הלב הנקראת מחלת גדילת היתר של שריר הלב (hypertrophic cardiomyopathy) – והתקף לב בעקבות לחץ דם אצל עכברים (9 ).

במשך יותר משלושה עשורים ד"ר קליביי היה השופר העיקרי של תיאורית החוסר בנחושת כגורם למחלות לב וכלי דם. לפי דבריו, חוסר בנחושת הוא ההתערבות היחידה שגורמת לכל הספקטרום של מחלות הלב וכלי הדם בחיות, כולל:

התקפי לב.

קרישי דם בעורקים הכליליים ובלב.

טרשת עורקים סיבית כולל התרבות מהירה של שריר חלק.

שכבת פלאק לא יציבה בכלי דם.

הצטברות תאי קצף וסריגי שומן.

הסתיידות של רקמות לב.

מפרצת (כלי דם קרועים).

אלקטרוקרדיוגראמות חריגות.

כולסטרול גבוה.

לחץ דם גבוה.

אם תיאוריה זו כל כך חשובה למה רוב האנשים לא שמעו עליה? אני חושב שיש לכך לפחות שלוש סיבות. הראשונה היא שהופעת התיאוריה של החוסר בנחושת חפפה את הופעת ההיפותזה של הקשר דיאטה-לב, לפיה שומן רווי גורם התקפות לב על ידי העלאת הכולסטרול בדם. כשהיא נתמכת על ידי כמה ממצאים מעודדים אישיות קנאית של כמה מהמעורבים, התיאוריה כבשה את העולם הרפואי המערבי בסערה, כשהיא מדכאת את כל התיאוריות האחרות בספרות המדעית ובצעדים לבריאות הציבור. גם אם אשים את דעתי על ההיפותזה של הדיאטה-לב בצד לרגע, שתי התיאוריות אינן מבטלות האחת את השנייה.

הסיבה השנייה שבגללה אולי לא שמעתם על התיאוריה היא בגלל בדיקה מעבדתית הנקראת התחמצנות של LDL בעזרת נחושת. חוקרים לוקחים חלקיקי LDL (מהדם, אותם אלה שהרופא מודד כחלק מבדיקת הכולסטרול) וחושפים אותם לריכוז גבוה של נחושת במבחנה. יונים חופשיים של נחושת הם מחמצנים והחוקרים מודדים אז את כמות הזמן שלוקח ל-LDL להתחמצן. אני מוצא את הבדיקה הזאת מרגיזה, מכיוון שמחקרים הראו שכמות הזמן שלוקח לנחושת לחמצן LDL במבחנה לא מנבאת כמה LDL מחומצן תמצא למעשה בזרם הדם של האדם ממנו לקחת את ה-LDL. (10 ) (11 ).

במילים אחרות זוהי בדיקת מעבדה שיש לה רלוונטיות קטנה ביותר למציאות. אך חוקרים אוהבים אותה מפני שמסיבה מוזרה, האכלת אדם בשומן רווי גורמת ל-LDL שלהם להתחמצן יותר במהירות על ידי נחושת במבחנה למרות שזה לא המקרה בזרם הדם (12 ). נחש איזו תוצאה הודגשה?

העובדה שנחושת היא מחמצן כל כך יעיל הובילה חוקרים להציע שנחושת מחמצנת LDL בדם אנושי ולכן נחושת במזון יכולה לתרום למחלות לב ( LDLמחומצן הוא שחקן מרכזי במחלות לב – קרא עוד על כך כאן ). הבעיה בתיאוריה זו היא שיש בדיוק אפס יוני נחושת חופשיים בדם האנושי. ועוד יש את העובדה שהוספת נחושת לבני אדם למעשה מורידה את הפגיעות של תאי דם אדומים לחימצון (על ידי נחושת במבחנה לרוע המזל) מה שמקשה על ההשלמה עם הרעיון שנחושת במזון מגבירה את הלחץ החימצוני בדם (13 ).

הסיבה השלישית שמעולם לא שמעתם על התיאוריה היא יותר בעייתית. מספר מחקרים מצאו שרמה גבוהה יותר של נחושת בדם קשורה בסיכון גבוה יותר להתקף לב (14 ) (15). בנקודה זו הייתי יכול לתלות את כובעי להכריז שהמחקרים בחיות הם לא רלוונטיים לבני אדם. אך בואו ונחפור יותר עמוק.

למדוד מצב בגוף של חמרי תזונה כמו נחושת הוא לעיתים עניין חלקלק. כפי שמסתבר, רמת נחושת בנסיוב (בדם) היא לא סמן טוב למצב הנחושת בגוף. בניסוי בצמצום רמת הנחושת אצל בני אדם שנמשך ארבעה חודשים, רמת הנחושת בדם נשארה יציבה בזמן שהפעילות של אנזימים תלויי נחושת ירדה (16 ). אלה כללו את האנטי אוקסידנט תלוי הנחושת החשוב, סופראוקסיד דיסמוטאז. כהערה צדדית, ליזיל אוסידאז הוא אנזים אחר תלוי נחושת שקושר בקשר צולב את החלבונים החשובים קולאגן ואלסטין בדפנות העורק, מה שיכול להסביר כמה מהתוצאות של חוסר בנחושת בכלי הדם. גורם קרישה VIII עלה בצורה דרמטית במשך הצמצום, אולי מנבא את הנטייה הגוברת לקרישה. אפילו יותר מטריד, שלוש מ-12 נשים פיתחו בעיות לב בזמן הניסיון, דבר שהיה לא רגיל, לפי החוקרים:

"הבחנו בעליה משמעותית לעומת קבוצת הביקורת במספר של פריקות מוקדמות של חדרי הלב בשלוש נשים אחרי 21, 63 ו-91 ימים של צריכת דיאטה דלת נחושת, אחת מהן לאחר מכן אובחנה עם חסימת לב מדרגה שנייה."

בניסוי נוסף של הגבלת נחושת, 11 שבועות של הגבלה מתונה של נחושת חפפה לבעיות לב ב-4 מתוך 23 נבדקים, כולל אחת עם התקפת לב (17 )

"בהיסטוריה של עריכת ניסיונות רבים בבני אדם במרכז המחקר לתזונת האדם בבלטסוויל שבהם השתתפו 337 נבדקים, לא היה לפני כן אף מקרה של איזושהי בעיית בריאות הקשורה לתפקוד הלב. במשך 11 שבועות במחקר הנוכחי, שבו תכולת הנחושת בדיאטה שניתנה לנבדקות ירדה מ-0.57 מיליגרם ל-1000 קלוריות ל-0.36, 4 מתוך 23 נבדקות אובחנו כבעלי חריגות המתייחסת ללב."

סיבה נוספת להיות סקפטי בקשר לקשר בין נחושת בדם וסיכון להתקפות לב היא שדלקת מגבירה את תכולת הנחושת בדם (18 (19. רמת הנחושת בדם קשורה באופן הדוק לרמת הסמן לדלקת – CRP בבני אדם ולמרות זאת, העלאת רמת הנחושת אינה גורמת לעליה ב-CRP (20 (21 . זה רומז שרמה גבוהה של נחושת בדם היא סימפטום של דלקת ולא הגורם לה ומציג הסבר לקשר בין רמת הנחושת בדם והסיכון להתקף לב.

רק מחקרים מעטים בחנו את היחס בין סמנים יותר מדויקים של רמת הנחושת בגוף ומחלות לב וכלי דם בבני אדם. רמת הנחושת בכדוריות דם לבנות, סמן לרמה ברקמות, נמוכה יותר באנשים עם מחלות לב וכלי דם (22 (23 . אצל אנשים המתים מהתקף לב מוצאים בדרך כלל פחות נחושת בלב מאשר אצל אנשים שמתו מסיבות אחרות למרות שזה יכול להיות תוצאה ולא גורם (24 ). בסך הכל אני מוצא את הנתונים לגבי בני אדם כלא מספקים. הייתי רוצה לראות יותר מחקרים הבודקים את רמת הנחושת בכבד יחסית למחלות לב וכלי דם, מכיוון שהכבד הוא איבר האחסון הגדול ביותר של נחושת בגוף.

לפי מחקר מ-2001, רוב האמריקאים צורכים פחות נחושת במזונם מאשר הכמות היומית המומלצת (25 ), רבים באופן משמעותי ביותר. בעיה זו מוחמרת על יד כך שרמות הנחושת במזון ירדו במדינות המתועשות במשך המאה ה-20, נושא שאשוחח עליו בפוסט הבא.

עד כאן הפוסט של סטיבן גויאנט

שנהיה בריאים