בפוסט שעבר הבאתי מחקר על אנשים מבוגרים שלוקים פתאום באמצע החיים בצליאק. את אותו המחקר הביא לקוראיו גם בלוגר ניו זילנדי, תזונאי, הכותב בלוג דומה לשלי (לינק).
בתגובה בבלוג שלו כתבתי שיכול להיות שהסיבה לגילוי צליאק אצל מבוגרים שבבדיקה יותר מוקדמת לא אותרו היא שבשנים האחרונות מייצרים את הלחם בדרך כלל עם הרבה פחות זמן לתפיחה. נתתי דוגמה את הבגט הצרפתי שבצרפת הוא מושאר לתפוח במשך 11 שעות לעומת שעה בארצות אחרות. התפיחה (שהיא בעצם תסיסה – עבודה של בקטריות) מנטרלת חלק מהגלוטן. זאת הסיבה שבגט צרפתי מלא אוויר ושהוא מחזיק טרי מעט מאוד זמן. זאת אולי גם אחת הסיבות מדוע הצרפתים לוקים בפחות מחלות לב בהשוואה לאמריקאים.
הסיבה שאני מביא לכם את הסיפור כאן היא שלתגובתי נשלחו בבלוג שתי תגובות שברצוני לתרגמן:
- 1. תגובתה של julianne – "מיקי, זה מעניין, היה לי לקוח בשנה שעברה (צרפתי, היה גר בניו זילנד) שהיה מסוגל לאכול בגט צרפתי בצרפת אך לא את אלה של ניו זילנד. היה לו סימפטום של קיבה רגיזה (IBS). תרומה נוספת לפרדוקס הצרפתי? האם תהליך התסיסה (התפיחה) מוריד את שיעור הקשר בין חיטה ומחלות לב?
- 2. תגובתו של Jamie Scott (בעל הבלוג) – תודה על תגובותיכם ג'וליאן ומיקי. זה מסביר הרבה כי לאחרונה הייתה לי קבוצה שחזרה מצרפת הכוללת אנשים רגישים לגלוטן כאן בניו זילנד אך לא היו לה בעיות לאכול לחם בצרפת. הם ציינו שהלחם שם נשמר רק מספר שעות לפני שהוא מתקלקל לעומת ימים בלחם בניו זילנד. מעניין שאחת הנשים בקבוצה הגיעה למסקנה שהיא לא רגישה לגלוטן על בסיס ביקורה בצרפת. אולם כאשר עברה לאנגליה והתחילה לאכול דגנים שם היא החילה להתדרדר שוב."
כמובן שמדובר פה באנקדוטות אך בהיעדר מחקרים כדאי ללמוד מהן. הוסיפו לקיצור משך התפיחה פיתוח זנים חדשים עם וריאציות יותר רעילות של גלוטן (לינק) ויש לכם הסבר מדוע יש עליה כה רבה ברגישות לגלוטן ואולי אפילו הסבר חלקי לפחות לעליה במחלות אוטו-אימוניות ומחלות ציוויליזציה אחרות.
אני ממליץ לכל אחד הסובל מבעיה בריאותית כלשהי (מאסתמה דרך בעיות קיבה להפרעות קשב) לנסות הימנעות מגלוטן למשך כחודש. לרוב השיפור (אם אכן מקור הבעיה הוא בגלוטן) ניכר כבר אחרי שבוע שבועיים. הסיכוי לשיפור הוא רב והסיכון – לא קיים.
שנהיה בריאים
מיקי
