חשוב להקשיב לרופא ולבטוח בכוונותיו הטובות אך האם גם חשוב להאמין לו?

לפני שאתחיל ברצוני להבהיר שהכוונה במושג 'להאמין' שבכותרת היא כמובן לא למחשבה שהרופא אולי משקר אלא למושג 'להאמין' במובן הדתי של השעיית ההיגיון הבריא (Common Sense).

ולעצם העניין, הנה אימייל שכתבתי הבוקר לחברה טובה העלולה בקרוב לעמוד בפני החלטה אם לקבל טיפול כימותרפי:

"נועה יקירתי
רצ"ב מאמר די יסודי על הסיבות לא לעבור כימותרפיה. אני לא אומר שהמאמר מייצג אמת סופית ומוחלטת ואין לי הרבה ידע אישי בנושא אך כדאי שתהיה לך גם גישה לאינפורמציה נוגדת לזו שתקבלי מרופאים. המצב הזה של אינפורמציות סותרות הוא בלתי נסבל לחלק מאנשים אך אלו החיים.
לעולם לא תהיה לנו (כולל לרופאים) אינפורמציה מוחלטת באיכותה. מי שמתעלם ממצב זה חי באשליה. גם במצב שהרופאים מהססים ומתבססים על ידע חלקי הם לא יערבו אותך בכך. לא שהם אנשים רעים, זה פשוט לא מעשי מבחינתם ואולי הם אפילו רואים בעירוב החולה בשיקוליהם משום בריחה מאחריות. את צריכה להחליט אם לסמוך באופן מוחלט על שיקול דעתם או לנסות לאסוף אינפורמציה בעצמך ולהתערב בשיקול דעתם. זו לא החלטה פשוטה ואף אחד לא יכול לקחת אותה במקומך.
צריך לקחת בחשבון שרוב הרופאים מקבלים את האינפורמציה שלהם מחברות התרופות ואין להם זמן וחשק לחפש אינפורמציה נוגדת מה גם שלרוב אף אחד לא טרח להוציא את הכסף לבדוק אינפורמציה מנוגדת להלך הרוח הכללי ולהפיץ אותה כי אין לאף אחד אינטרס. בקיצור רופא מגבש דעה מקצועית כמו ששופט היה מגבש דעה במשפט שבו מופיע רק התובע ולא מאפשרים לנאשם או לעורך דינו להשמיע טיעונים. די ברור איזה דעה יגבש השופט.
זהו, מספיק פילוסופיה ליום אחד
נשיקות
מיקי"

ההחלטה אם לאסוף אינפורמציה נוגדת לזו של רשויות מוסמכות בתחום הבריאות היא בעייתית ביותר. מידי פעם אני קורא תגובות של אמהות מתוסכלות הקוראות הנחיות מנוגדות בתכלית לגבי הזנת ילדיהם ואינן יודעות באיזו לבחור. "תנו לנו וודאות!" הן זועקות. על הוודאות אחראים המוסדות. אנחנו מצפים זאת מהם יותר ויותר. עד ל-1980 לא היו הנחיות תזונה רשמיות של הממשלה האמריקאית ואף אחד לא התלונן. היום אנחנו מצפים שהממשלה ויתר המוסדות יספקו לנו את האינפורמציה הסמכותית לתזונה ורפואה "נכונה".

למרות הכבוד העיוור שאנחנו רוכשים למדע אפשר לומר לדעתי לפחות דבר אחד בוודאות: הדברים הלא ידועים בעולמנו עולים בכמותם פי עשרות מונים על אלה הידועים.
הדבר נכון על אחת כמה כשהמדובר בגוף האדם. הנחיות התזונה של 1980 הביאו לקטסטרופה הבריאותית שאנחנו עדים לה כיום. רוב התרופות הנמכרות היום במאות מיליארדים של דולרים אינן מרפאות! אתם מכירים תרופה שמרפאה מחלות לב? יתר לחץ דם? סוכרת? קרוהן? טרשת נפוצה? והרשימה ארוכה ארוכה. מקסימום למדנו לתחזק את הגוף החולה במחיר נזקים נמוכים יותר מהתועלת (נניח) אבל אין לנו כל מושג איך לרפא את רוב המחלות. 'תחוזקות' היה צריך לקרוא לכימיקלים האלה, לא תרופות.

אל פער הידע הזה דוהרות חברות התרופות עם עשרות מיליארדים של תקציבי "קידום מכירות"  המיועדים להשתלט על זרם האינפורמציה לקהל יעד אחד מוגדר – הרופאים. מובן מאליו שהם ממנים את מרבית המחקרים שעוסקים בתרופות שלהם. לא רק זאת אלא שהם יודעים היטב איזה חוקרים לממן ואיזה לא. חוקרים כותבים על כך שהם חוששים להתבטא נגד חברת תרופות כי אז תקציב המחקר שלהם "יתייבש". מרבית הכנסים הרפואיים נתמכים כספית על ידי חברות התרופות. תמיכה זאת מאפשרת לארגן אותם במרכזי נופש במקום באולמי הרצאות של בתי החולים. מרבית ההשתלמויות של הרופאים (חלקן חובה) מרבית אגודות הרופאים, אגודות החולים, כתבי העת המקצועיים נתמכים כספית על ידי חברות התרופות. לחברות התרופות מקדמי מכירות המבקרים תדיר את הרופאים, מספקים להם אינפורמציה ומקבלים נתונים על רישומי התרופות של כל רופא ורופא. מקדם כזה יכול לבוא לרופא ולומר לו "ידוע לנו שאתה לא רושם את התרופה שלנו. מדוע?".
ולמי שחושב שאני מגזים להלן דוגמא ממקום קרוב ומזמן קרוב: חברה טובה שלי העובדת במוסד רפואי ממשלתי יוצאת לפנסיה מוקדמת (טוב, היא קראה את ספרי 'מבריזים לגן עדן – חיים ללא עבודה'…). לפני מספר ימים היא התבשרה על ידי מנהלת המוסד שמסיבת הפרידה תיערך במסעדה מפוארת. לשאלתה של חברתי אם זה לא קצת יקר לתקציב המסיבות של המוסד ענתה לה המנהלת: "אל תדאגי זה לא מכיסנו". בירור קצר העלה שהכסף יבוא מחברת תרופות. חברתי הביעה התנגדותה והעניין עדיין תלוי ועומד.
רוב הרופאים שמקבלים תמיכה מחברות התרופות מאמינים שהם מסוגלים לנטרל את השפעתה משיקוליהם. אם כן הם כנראה לא אנושיים. יש מחקרים שאפילו חלוקת עטים פשוטים משפיעה על שיקולי המקבלים אז שתקציבי מחקר ואירוח בכנסים ותרומות למחלקות לא ישפיעו?
ועוד לא התחלנו לדבר על עיוות האינפורמציה שמבצעות חברות התרופות על ידי אי פרסום מחקרים שבהם נכשלו תרופותיהם, סינון של נבדקים "בעייתיים", מסג' של התוצאות ועוד כהנה וכהנה אמצעי הטיה של תוצאות מחקרים. רק קחו לדוגמא את מחקר שקבע שסטטינים טובים גם לאלה שאין להם כולסטרול גבוה והופסק אחרי שנתיים במקום ארבע "כי התוצאות היו כל כך טובות שלא היה טעם להמשיך אותו". חוקרים עצמאיים קבעו שהמחקר מעוות וחסר ערך והפסקתו הייתה ניסיון להצילו מכישלון מוחלט.

איך מתגברים על הבעיה?
ברמה האישית – אסוף מקסימום אינפורמציה או לפחות טרח לקבל חוות דעת נוספות משניים או שלשה רופאים שחושבים אחרת.
ברמה הלאומית – הפתרון הוא באיסור מפורש של תמיכה מכל סוג שהוא על ידי חברת התרופות ושקיפות מוחלטת של כל התשלומים שלהם לחוקרים ולרופאים עבור יעוץ, מתן הרצאות וביצוע מחקרים. בנוסף יש להקים קרן "איפכא מסתברא" שתמומן על ידי חברות התרופות שיעבירו אליה סכום זהה לזה שהוציאו על מחקרים ושתקיים מחקרים עצמאיים מקבילים לכל מחקר שימומן על ידי חברות התרופות.

אז זכרו, בין אם תרצו בכך ובין אם לאו בווריאציה על הדימוי בו השתמשתי באימייל לידידתי כל אחד מאיתנו הוא השופט. הרופא הניצב מולנו מייצג בלא יודעין רק צד אחד – בד"כ את הצד של חברות התרופות. ויותר מכך הוא אינו אומר את כל האמת מכיוון שהאמת שלו היא בעיקרה אמת של חברות התרופות שאין להן כל סיבה להגיד לו את כל האמת וגם אם היה מתכוון להגיד את כל האמת הוא לא יודע אותה. אף אחד לא יודע אותה. זאת האמת המרה.

שנהייה בריאים

מיקי

סדרה מדהימה בת 18 פרקים (לא חייבים לראות את כולם) על תעשיית התרופות הפסיכיאטריות

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.