לאחר שדן בהשפעת התזונה עתירת הפחמימות על המחלות הכרוניות ועל מחלות השיניים מגיע היואל (Hjoel) לדיון בהנחה שמחלות שיניים יכולות לשמש פעמון אזהרה להגעתם היותר מאוחרת של מחלות כרוניות.
להזכירכם, זהו פוסט המשך לפוסט קודם וקודם לו שעוסקים במאמר שהתקציר שלו נמצא כאן.
ממשיך היואל: "עדויות ממחקרים קליניים תמכו בהשערת קליב-יודקין (Ckeave-Yudkin) שמחלות שיניים הם שעון אזהרה מוקדם וגם רגיש לחשיפת יתר לפחמימות.
תוספת יומית של משקאות המכילים 50 גרם סוכר העמיקה את העומק של כיסים בחניכיים בתוך ארבעה ימים. ולהיפך, הפחתת פחמימות מזוקקות הורידה דימום חניכיים בתוך שבועות. תוספת יומית של 50 גרם פחמימות לדיאטה דלת פחמימות יצרה פעילות מוגברת של עששת בתוך שנה. השמנת יתר וסוכרת – שתיהן מחלות מבוססות דיאטה – נמצאו קשורות להרס חניכיים (Periodontal attachment destruction) בגיל צעיר, עשרות שנים לפני שתחלואה כרונית ומוות הופיעו.
באופן ברור, לשעון האזהרה השינני יש סף הפעלה מאוד נמוך, התגובה מופיעה בתוך ימים, שבועות לכל המאוחר בתוך שנה, בניגוד לעשרות שנים עד שהמחלות הכרוניות של הגוף מאובחנות."
היואל מביא את רמת הכאב הגבוהה הכרוכה במחלות שיניים כהוכחה אבולוציונית לחשיבות מתן תשומת הלב הראויה להן.
[ אני נזכר בהקשר הזה בדיווחיו של ווסטון פרייס ממסעותיו בקרב חברות שחיו על תזונה מסורתית ואשר חלק מחבריהם עברו לתזונה מערבית. הוא מספר על דיווחים ששמע על אנשים שעברו לחיות על תזונה מערבית ושהתאבדו בגלל כאבי שיניים שלא יכלו למצוא להם מזור בהיעדר רופאי שיניים בסביבתם ובהיעדר כל ידע מסורתי על דרכים לטיפול בכאבי שיניים.]
קשר נוסף בין פחמימות ומחלות שיניים ומחלות כרוניות מוצא היואל בעובדה שאכילת פחמימות מעלה את החומציות של שכבת הפלאק בפה ואת רמת הסוכר בדם. העלאת רמת החומציות בפלאק ידועה כגורם לעששת והעלאת הסוכר בדם כגורם למחלות כרוניות.
היואל מבטל את הדעה שמחלות חניכיים ושיניים גורמות למחלות כרוניות. ניסיונות למניעת מחלות כרוניות על ידי טיפול במחלות חניכיים נכשלו לחלוטין.
בסוף מאמרו עורך היואל השוואה בין התגובה של תעשיית הטבק להאשמות נגדן לפני מספר עשרות שנים ובין התגובה של תעשיית המזון שמנסה להכחיש את הקשר ואף יותר מכך, לנצל את האופי הממכר של הסוכר והפחמימות האחרות כדי לדוג מתמכרים חדשים בקרב הילדים בעודם צעירים. בהקשר לכך הוא מזכיר את הכנסת הסוכר לחלק ממוצרי הפורמולה לתינוקות, את טקטיקות השיווק האגרסיביות להכנסת משקאות ממותקים לבתי הספר ואת התרומות הנדיבות של חברת משקאות קלים [כנראה קוקה קולה] לארגון רופאי שיניים לילדים.
בסיום המאמר קורא היואל לעריכת מחקר רב משתתפים, משותף בין רפואת שיניים ורפואת מחלות כרוניות לאישוש רב תוקף של העדויות שהוא מציג במאמרו.
אין זו קריאה טריוויאלית. אינטרסים מסחריים רבי השפעה מודעים למצב המחקר ואין להם כל סיבה לעודד מחקר כזה. אפשר לצפות לכך שהם יפעילו את כל כוחם הפוליטי והכלכלי למנעו.
ואני חושב לעצמי מדוע בעצם צריך לחכות להוכחת נזקי השניים כפעמון אזעקה למחלות כרוניות כדי לנקוט צעדים מתאימים. הנזק לשיניים, שאין ויכוח שהוא נובע מאכילת עודף פחמימות, לא מספק סיבה מספקת? מדוע לחכות שנים עד שיעשה המחקר?
