איזו כותרת? מה לא עושים היום כדי למשוך קהל….
פעם כשהיינו צעירים וניווטנו ניווטים השתמשו המדריכים במושג "לאנוס את השטח למפה" כדי להגדיר מקרים שבהם חיים בטעות אבל מתעלמים מסתירה בנתונים כדי להימנע מהודאה בטעות שמשמעותה (במקרה דנן) קילומטרים רבים ברגל.
אז תדעו לכם שאפשר לאנוס גם 'שטח מנטלי' למפה (נכונה או לא נכונה) של ידע. בזמן האחרון התמזל לי לקרוא הרבה (עשרות) מאמרים מדעיים על תזונה פליאוליתית (ממזמן) ואפשר להגדיר את האונס של הממצא המדעי שם למפה שנקראת 'פירמידת המזון' כאונס קבוצתי. אני לא מתלונן חו"ח ברמה האישית – העיוורון הזה סיפק לי הזדמנות אישית מצוינת אבל ברמה הכללית כל מאמר כזה הוא החמצת הזדמנות לבחון את הפירמידה. בקיצור במקום שמדענים ינסו לשכנע שמסקנתם נכונה כי היא מתאימה לפירמידת המזון היה עדיף שבוני הפירמידה (משרטטי המפה במשל שלנו) ישאלו את עצמם אם היא מתאימה לנתונים המדעיים משטח זנוח הנקרא האבולוציה האנושית.
אגב, החוג לארכיאולוגיה של תל אביב שבו אני לומד הצליח לחולל מהפך מהסוג הנחוץ בארכיאולוגיה המקראית שבה בעבר ובמוסדות אקדמיים אחרים הלכו ארכיאולוגים עם "המפה" – התנ"ך – ואנסו את השטח אליו כאילו כל מילה שם חייבת להיות נכונה באופן היסטורי ("הבור בפינת האתר הזה חייב להיות היקב של יהונתן בן יהוידע מפרק ב, פסוק 7"). לעומת זאת, ספריו של פרופ' ישראל פינקלשטיין מאוניברסיטת תל אביב מספרים את סיפור הנתונים בשטח שלא הסתדרו עם הטקסט התנ"כי.
אז בואו ניקח מאמר אחד כזה שיש בו הרבה נתונים טובים וקלקול אחד גדול הנובע מניסיון להתאמה לפירמידת המזון. יש מאחורי הקלעים שלו רובד נוסף אבל אליו נתייחס בסוף.
המאמר נכתב על ידי קבוצת חוקרי קופים מאוניברסיטת הרוורד בראשות פרופ' ריצ'רד רנגהם (Wrangham). רנגהם עבד בזמנו עם ג'יין גודל על הגורילות ובמשך עשרות שנים הוא חוקר שימפנזות באוגנדה. המאמר מציג היפותזה, שעליה אין ויכוח, שהתפתחות הדיאטה האנושית מתאפיינת בהורדה מתמשכת של תכולת הסיבים בתזונה. ההבדל הוא בפירוש לגבי מה צריך לבוא או מה בא במקום הסיבים. משפטים כגון: "כנקודת ייחוס, צריכת השומן האנושית לא צריכה להיות יותר מ-5% מהחומר היבש (מזון פחות המים הכלולים בו). אנשים מודרניים מערביים צורכים הרבה יותר ממה שצריך או מומלץ 15-25% מהחומר היבש (30-40% במונחי קלוריות)" מצביעים על תופעת אונס השטח למפה (מעתה אוהשל"מ).
במקום אחר החוקרים מתארים את הדיאטה השימפנזית "הקופים מראים עונתיות משמעותית ומעלים את צריכת הפחמימות הלא מבניות שלהם בזמנים של שפע בפירות בשלים. זה עולה בקנה אחד עם מה שמקובל כדיאטה האנושית הבריאה ביותר המכילה כמויות גבוהות של פחמימות מורכבות ורק כמויות קטנות של שומן וחלבון." איזה כיף! הקופים ואנחנו אותו דבר….אמרנו לכם…
אלא שבמשפט קודם לקטע הזה נעשית טעות גורלית שמאפשרת את האושל"מ המודגם כאן. "אנו מניחים שבגלל שלשימפנזה יש כנראה קיבולת יותר גבוהה של התססה במערכת העיכול התחתונה הם יכולים לעכל/להתסיס את רוב הסיבים המסיסים כך שכללנו סיבים מסיסים בקטגוריה של פחמימות."
הכללה של סיבים מסיסים בקטגורית הפחמימות כי הדיאטה האנושית הבריאה מכילה "כמויות גבוהות של פחמימות מורכבות" היא אוהשל"מ קלאסי. מערכת העיכול לא מפרקת סיבים מסיסים כמו שהיא מפרקת פחמימות מורכבות אחרות (עמילן) והתוצר התזונתי של הסיבים המסיסים לאחר שהתפרקו ולפני שעוכלו על ידינו הוא לא גלוקוז כמו ביתר הפחמימות. חוץ מזה הכול אותו דבר – כלומר כלום.
כפי שכבר כתבתי בפוסט קודם – סיבים מעוכלים על ידי התססה שהיא פעולה הנעשית על ידי בקטריות במעי הגס והתוצאה היא שומנים רוויים קצרי שרשרת ועכשיו אנחנו מוכנים לעשות את החשבון התזונתי של שימפנזים, קרובנו הקופיים הקרובים ביותר ולראות עד כמה הוא עולה בקנה אחד עם פירמידת המזון.
רנגהם וחבריו מביאים את הנתונים במונחים של אחוז ממשקל חומר יבש ולא במונחי קלוריות. זוהי טעות קטנה נוספת כי אין למשקל כל משמעות תזונתית ובמאמר על תזונה ראוי להתרכז ביחידות אנרגיה.
אז הנה הטבלה מהמאמר שלהם על יחסי מרכיבי המזון הטיפוסי לשימפנזה כאחוז משקל מחומר יבש
| In gr' % of dry matter | ||||
| Fiber | Sugars | Protein | Lipid | |
| 33.6 | 13.9 | 9.5 | 4.9 | Ripe fruit |
| 38.7 | 8 | 12 | 3.1 | Unripe fruit |
| 40.7 | 5.3 | 22.1 | 1.4 | Leaf |
| 46.1 | 9.8 | 14.3 | 8.4 | Seed |
| 44.1 | 11.6 | 9.6 | 1.2 | Pith |
| 35.5 | 8.5 | 20.8 | 2.5 | Flowers |
| Human Domesticated | ||||
| 10.6 | 42.8 | 5.1 | 2.6 | Fruit |
| 20.1 | 25.6 | 17.6 | 2.3 | Vegetables |
והנה טבלה המסתמכת על זו שלמעלה ומתארת את אחוזי המרכיבים השונים במזון של השימפנזה, במונחי קלוריות, כאשר הסיבים מתורגמים לשומן לפי 1.5 קל' לגרם החלבון והפחמימות לפי 4 קל' לגרם והשומן (lipids) לפי 9 קל' לגרם.
| חלבון | פחמימות | שומן | |
| פירות | 20% | 30% | 50% |
| פירות לא בשלים | 29% | 19% | 52% |
| עלים | 48% | 12% | 40% |
| זרעים | 24% | 16% | 60% |
| רקמת צמח | 24% | 29% | 48% |
| פרחים | 43% | 18% | 39% |
| מבוייתים | |||
| פירות | 9% | 74% | 17% |
| ירקות | 31% | 46% | 23% |
שימו לב שמה שלא תאכל השימפנזה, רוב תזונתה תהיה משומן (המקורי פלוס הבקטריאלי) וחלבון ולא "כמויות קטנות של שומן וחלבון". כן, למרות שטיפת המוח על נפלאותיהם של הפחמימות המורכבות אין כמעט אף יונק שתזונתו מבוססת על כמות גדולה מהם כי הם לא קיימים בצורה נוחה לליקוט בטבע, בטח לא על ידי השימפנזה בת דודתנו. היונק היחיד שמסתמך על כמות גדולה של פחמימות, עד כמה שידוע לי, היא חפרפרת…וכיום גם אנחנו.
ועוד מסקנה קטנה מהטבלה – הפירות והירקות המבויתים עם שיעור פחמימות גבוהה כל כך הם צמחים לא טבעיים לחלוטין וקיימים כמובן רק בזכות יכולתנו לעקם את הגנום ולהתאימו לצרכינו.
אז זהו, לסיכום מאמרים מדעיים מלאים באוהשל"מ ויש להימנע מלהתייחס אליהם בקדושה רבה מידי. וכן, עוד עובדה קטנה – רנגהם הוא צמחוני אדוק. אתם חושבים שיש לכך השפעה על מה שמתרחש פה?
שנהייה בריאים
מיקי
פרטי המאמר:
Conklin-Brittain NL, Wrangham R, Smith CC (2002) A two-stage model of increased dietary quality in early hominid evolution: The role of fiber. In: Ungar PS, Teaford MF, editors. Human diet: Its origin and evolution: Greenwood Publishing Group. pp. 206.
"היונק היחיד שמסתמך על כמות גדולה של פחמימות, עד כמה שידוע לי, היא חפרפרת" והיא כידוע עיוורת.. אולי כתוצאה מסכרת? פוסט מאלף כרגיל.
הי מיקי,
מאד מעניין, אולי מידי פעם גם תמליץ בצורה יותר ספציפית מה חשוב לאכול וממה יש להזהר,
חוץ מגלוטן וסוכר לבן… שהם מקצים מחמת המיאוס…
שיהיה רק מעניין ובריא, היתר יסתדר!
כל טוב,
חנה
חנה
ככל שאני לומד יותר אני נוטה להמליץ פחות. אנחנו די שונים האחד מהשני במטרותינו ובתגובותינו ורצוי שכל אחד יבדוק בעצמו מה עובד אצלו. גלוטן, הרבה סוכר ושמנים מזרעים מסתמנים כפושעים העיקריים שלדעתי כדאי לכולם להמנע מהם. בהמשך לפוסט הזה כדאי אולי לדאוג לתוזנה שכוללת סיבים כי נראה שתמיד אכלנו אותם והם גורמים לייצור שמנים רוויים קצרי שרשרת בעלי תכונות אנטי דלקתיות וכן שמן קוקוס וחמאה שמכילים שמנים דומים אם כי בדרך כלל לא זהים. אפשר לאכול למשל סמוזי עם קרם קוקוס וחסה ו/או ירקות ופירות.
יום טוב ושמח
מיקי
"היונק היחיד שמסתמך על כמות גדולה של פחמימות, עד כמה שידוע לי, היא חפרפרת" – הטעות היחידה שלך במאמר: חפרפרות אוכלות תולעים ובשפע. לפני שאוכלים אותם, מוצאיים את האדמה מתוך התולעת. לא רק זה, הם גם שומרים אותם לעת רעב בכיסים "חדרים" בתוך המנהרות שלהם. אצל אחת מצאו אלפי תולעים מתים כאלה באחד החדרים. אחרי הכל, קרניבורים לגמרי גם-כן.
Diet
A mole's diet primarily consists of earthworms and other small invertebrates found in the soil and also a variety of nuts. Because their saliva contains a toxin that can paralyze earthworms, moles are able to store their still living prey for later consumption. They construct special underground "larders" for just this purpose—researchers have discovered such larders with over a thousand earthworms in them. Before eating earthworms, moles pull them between their squeezed paws to force the collected earth and dirt out of the worm's gut.[6]
The Star-nosed Mole can detect, catch and eat food faster than the human eye can follow (under .3 seconds).[7]
תודה טוד
יש כ- 22 מינים של חפרפרות וחלק מהם ניזונים מפקעות כמו תפוחי אדמה. הם נחשבים כמזיק בעייתי במיוחד להדברה בשדות חקלאיים מכיוון שהם אוכלים את הפקעות או השורשים של הצמחים. כנראה שהחכמים שבהם אוכלים תולעים….
ולעומת זאת יש מי שחושב אחרת:
http://rawfoodsos.com/2011/05/31/wild-and-ancient-fruit/
מי שמזדמן לרחוב משה דיין בתל אביב (באיזור יד-אליהו), יכול לצפות בעץ מיוחד בשם קיגליה מנוצה (Kigelia Pinnata). הפירות סיביים וכבדים – עד 4 ק"ג, ולחלוטין לא אכילים (ניסיתי), אבל הבבונים באפריקה אוהבים אותם.