Nature הוא כתב העת המדעי היוקרתי ביותר בעולם. עורכיו אינם מתעסקים בקטנות ואינם כותבים את דעתם האישית על מדענים.
היחיד ש'זכה' לכבוד הזה, ככל שזכור, הוא Wakter Willet. אני כותב 'זכה' במרכאות כי מה שהם כתבו על ראש האפידמיולוגיה והתזונה בבית הספר של הרוורד לבריאות הציבור מביא לו בדיוק ההיפך מכבוד. הם האשימו אותו בפישוט יתר של הכותרות של מחקרו בצורה מטעה. במסגרת תיאור של וויכוח בינו ובין חוקרת אחרת הם מביאים את טענתה שהוא הוריד מבסיס הנתונים שלו כ- 900,000 איש כדי לעוות את התוצאה.
כן, קשה להאמין אבל ראש בית הספר לבריאות הציבור של הרוורד הוא בעצם נוכל מדעי ותו לא.
והנה, במסגרת המאמר האחרון שזכה לכותרות כמעט בכל העיתונים ("דיאטה דלת פחמימות תקצר לך את החיים") ווילט, הרוח החיה של המאמר, חוזר לסורו ומשחק בנתונים כדי להוכיח את דעתו רבת השנים, הדי צפויה לטבעוני מסוגו, שדיאטה דלת פחמימות ועתירת חלבון ושומן מן החי מסוכנת.
על הבעייתיות של הסתמכות על מחקרים תצפיתיים כתבתי כבר לא מעט וכן על הבעייתיות של בסיס הנתונים שמסתמכים על שאלונים לדיווח עצמי של תזונה. בלינק הזה תוכלו למצוא דוגמה לשאלון כזה. לא צריך יותר מחמש דקות של ניסוי עצמי כדי להבין שאין דרך למלא באמינות את השאלון, המפרט עשרות סוגי מזון ושואל אותך כל פעם כמה צרכת מאחד מהם בממוצע בשנה האחרונה. התוצאה היא בסיס נתונים ענק של גרבג'. גרבג' אין גרבג' אאוט.
ועכשיו תאר/י לך מה קורה כשטבעוני כמו ווילט, המתוסכל מהמגמה המסתמנת להוריד פחמימות, לוקח את הבסיס גרבג' הזה ומנסה להוכיח בעזרתו שפחמימות זה הדבר הטוב ביותר שקרה לאדם.
אז הנה המניפולציה הנכלולית של הנתונים. הניתוח שלהם מבוסס על הבלוג של Zoe Harcomb. מקווה שאצליח לפשט את ההסבר. השלב הראשון הוא הכי פשוט להבנה אבל גם המשך המהלך "מבריק" במושגים נכלוליים. הנה טבלה עם בסיס הנתונים
הנה הטריק הראשון, שלא היה עובר בודק עם מושג מינימלי באפידמיולוגיה אבל עבר את Lancet, כתב עת שהיה יוקרתי בעיני עד שפרסם את המאמר הזה. אם יש קבוצה של נבדקים ורוצים להשוות בין שש קבוצות משנה, הדרך המקובלת וההגיונית היא לחלק את מספר המשתתפים לשישה. במקרה שלנו 15,428 לחלק ל 6 = 2,571 בכל קבוצה. אבל ראו ראו – בקבוצה הראשונה יש רק 315 איש. ובקבוצה האחרונה רק 714 איש. טוב, יגידו חדי העין, אם הקבוצה הראשונה הייתה של 2571 איש הטווח העליון של צריכת הפחמימות שלה היה בסביבות 40% וזה כבר לא דל פחמימות (כאילו ש-30% זה דל). נכון, אבל המסקנה הראשונה היא לכן שלא היו הרבה אנשים מתוך ה- 15,428 שהיו באמת דלי פחמימות. אל נשכח שהמדובר בשאלונים שניתנו בשנות ה-80 לפני שהתזונה דלת הפחמימות נהייתה פופולרית ותיכף נאפיין את אותה קבוצה קטנה של אנשים אבל קודם בואו נגמור עם הטבלה. או קיי, אז אם לא חלוקה לפי מספר הנבדקים מה בקשר לחלוקה לפי רמות הפחמימות? נגיד מדל מאוד לעתיר מאוד. דל נגיד 15% ועתיר, נגיד ,75% לחלק את ההפרש ל 6 קבוצות כלומר כל 10% אבל ראו ראו – החלוקה מתחילה כל 10% מ 30% ומעלה אבל פתאום באמצע יש קבוצה של 6097 איש בהפרש של 5% (50-55%) ומה אתם יודעים, זו הקבוצה ה'אידיאלית' לפי ווילט ושותפיו.
ועכשיו בא ההסבר על הטריק המתוחכם מכל והוא לא יהיה קל להבנה אבל ננסה – כאשר יש מעט נבדקים, המקריות של המספרים יכולה ליצור אחוזים גדולים. כאשר יש 6097 מקרים בקבוצה אחת ורק 315 מקרים בקבוצה אחרת, למקריות בקבוצה הקטנה יש מקום רב משמעות. לתופעה הזו יש שם The small comparator group. אבל זה שמתו יותר אנשים מקבוצה אחת ולא האחרת עדיין לא אומר שמהקבוצה השנייה חיו יותר זמן כי אין לנו את הגילאים של שתי הקבוצות. פה השתמשו ווילט וחבריו בטריק סטטיסטי נוסף שנקרא Kaplan-Meier estimates שאותו אני אפילו לא מנסה להסביר. התוצאה שלו היא שהם יכולים לגרום לכותרות בעיתון לומר שבצריכת פחמימות כזו חיים יותר מאשר בצריכת פחמימות אחרת. אגב, שימו לב שבשלב מסוים גם צריכת פחמימות גבוהה של 65% לא יוצאת כל כך טוב וגם גודל הקבוצה שם הוא פחות מעשירית מהקבוצה האידיאלית.
יש עוד המון מה להעיר על המחקר הזה אבל אין לי זמן ולכם אין חשק לקרוא את פרטי הפרטים של מעללי ווילט ולכן אסיים בשתי בעיות נוספות קלות להבנה.
מי אוכל דיאטה דלת פחמימות בשנות ה-80 ? האמת, לא כל כך ידוע, אבל מי עונה על שאלון שמביא לתוצאה כזו כן ידוע. בקבוצה הדלת פחמימות של ה-פחות מ-30% פחמימות עישנו 70% מהאנשים לעומת 50% בקבוצה האידיאלית. כמו כן הם עשו פחות כושר. ברור לכן שהרכב האוכלוסייה בקבוצה דלת הפחמימות היה פחות מודע לבריאותו, בניגוד לימינו אלה שהמודעים לבריאותם לא כל כך מאמינים לווילט, חברו הטוב של אנסל קיס (באמת). מה לעשות והאנשים הפחות מודעים לבריאותם מתים מוקדם יחסית לאחרים. הם לא מתים כי הם אוכלים פחות פחמימות. הם מתים כי הם מעשנים יותר והם נוהגים בפחות זהירות שלא לדבר על שיכרות. הם הולכים פחות לרופאים הם נתונים ליותר מתח נפשי וכן הלאה וכן הלאה. אתם מבינים את המגמה. וכן, כאשר מדברים על מוות, מדדו מוות מכל סיבה שהיא לא רק ממחלות.
ולבסוף המוקש הכי מעניין – לקבוצה הגדולה הזו חולקו שאלונים פעמיים בהפרש של עשר שנים בערך בתחילת התקופה של ה-25 שנה של המחקר ועשר שנים לאחר מכן. ועכשיו שימו לב לטריק ווילט לא כל כך מקורי, כי גם במחקרי סטטינים עושים משהו דומה – כל מי שחלה ב- 10 שנים שבין השאלונים בסוכרת או מחלת לב או שבץ הוצא מן המחקר. אין לנו מושג איך התפלגה רמת הצריכה של הקבוצה המנודה הזו אבל יכול להיות, רק יכול להיות, שאלה שאכלו הרבה פחמימות קיבלו סוכרת? ואז יכול להיות, רק יכול להיות, שהקבוצה העתירת פחמימות נופתה בצורה שבסופו של דבר הותירה בקבוצה את המותאמים גנטית יחסית יותר טוב לצריכת פחמימות גבוהה?
בקיצור גרבג' אין, גרבג' אנליזה וגרבג' תוצאות וכן, גרבג' עיתונות בכל העולם שדיווחה על התוצאות בכותרות הראשויות בלי טיפת ביקורת.
אגב, התתפלאו לשמוע ששתי חברות תרופות מימנו את הפיכת המאמר לזמין לציבור הרחב תמורת $5000?
ולאלה שרוצים עוד, הנה ראיון עם הקרדיולוג דר' אסים מלהורטה בבי בי סי על המחקר הזה והנה יוטיוב של עוד רופא שלא חוסך 'מחמאות' מווילט.
שנהיה בריאים
מיקי
