עד היום לא ניתן על ידי אף מדען הסבר אבולוציוני מלא להיווצרות המין האנושי ובוודאי לא הסבר מלא ומאחד בו זמנית.
הסבר אבולוציוני הוא הסבר של תופעה פיזיולוגית או התנהגותית אצל מין והוא מלא כאשר הוא כולל ציון של התאמה לשינוי אקולוגי מוגדר. הסבר מאחד מסביר מספר תופעות באותה סיבה כמו למשל הסבר של תופעות גיאולוגיות רבות כתוצאה של תזוזת הלוחות הטקטוניים (תזוזת היבשות).
בסדרה של ארבעה מאמרים מדעיים שהתפרסמו בסוף 2020 ובמשך 2021 , כולם יחד עם שותפי באוניברסיטת תל אביב, פרופ' רן ברקאי, פרסנו את הבסיס להסבר ואת ההסבר האבולוציוני המלא והמאחד הראשון להיווצרות המין האנושי. ההסבר כולל רבות מהתופעות המרכזיות בפרהיסטוריה האנושית כמו הגידול בנפח המוח, התפתחות השפה, השינויים בכלי האבן ועוד.
מטרת הפוסט היא להציג תיאור מתומצת של ההסבר.
בשלושת המאמרים הראשונים [1-3] הנחנו את הרקע לשתי הנחות יסוד שעליהן מתבסס ההסבר המאוחד:
1. האדם התמחה בציד חיות גדולות.
2. האדם היה היפר-קרניבור שצרך מעל ל-70% מתזונתו מן החי במשך מרבית תקופת האבן (בין 2.6 מיליון שנים עד לפני כ-11,000 שנים).
ביסוס הנחות אלה איפשר לנו לטעון, שהאדם התפתח כמין המתמחה בציד חיות גדולות ושההתמודדות עם היכחדות חיות גדולות במשך תקופת האבן, הייתה הגורם האקולוגי המאחד להתאמות הפזיולוגיות והתרבותיות שאותן עבר האדם במשך תקופת האבן [4].
המאמר הראשון והשני נועדו להציג את הסיבות להשערה שלנו, שהאדם התפתח כצייד חיות גדולות, ולענות על שתי הטיות קריטיות במחקר, שמנעו עד היום את ההכרה בחשיבות החיות הגדולות וחשיבות הצייד בכלכלת האדם הקדמון.
ארבע סיבות גרמו לאדם להתמחות בציד חיות גדולות כמקור מזונו מן החי:
1. חיות גדולות היוו את מירב הביומסה מן החי בסביבת האדם.
2. חיות גדולות לא בורחות, ואפשר לצוד אותן בכלים לא מורכבים
3. התמורה האנרגטית לציד חיות גדולות גבוהה יותר מזו של חיות יותר קטנות.
4. לחיות גדולות תכולת שומן יחסית גבוהה יותר, והיא יורדת בקצב איטי יותר בתקופות מחסור. שומן היה חיוני כי צריכת החלבון של האדם מוגבלת פזיולוגית.
שתי ההטיות שמנעו עד היום את ההכרה בחשיבות החיות הגדולות ובחשיבות הציד בכלכלת האדם הקדמון הן:
1. חלק קטן יותר מעצמות חיות גדולות הובא לאתרי מחנה מרכזי, ולכן ייצוגן ברקורד הארכיאולוגי מוטה מטה. [1]
2. ציידים לקטים בני זמננו, עליהם התבססו המחקרים עד כה, אינם מקור מהימן לשחזור הכמות היחסית של הצמחים לעומת בעלי החיים בתזונה של האדם הקדמון. [2]
המאמר הראשון דן בייצוג החסר של עצמות בעלי חיים גדולים באתרים ארכיאולוגיים. במאמר יש ניתוח דוגמה מציידים לקטים בני זמננו (ההדזה), שבה ידוע מספר החיות וגודלן, וכן ידוע מספר העצמות שהובאו למחנה המרכזי. המאמר הראה, שהיחס בין גודל החיה למספר העצמות שהובאו הוא בדיוק הפוך, ושהחיה הגדולה ביותר באוסף, שהיא הג'ירפה, תרמה 57% מהקלוריות אך רק כ 7% מהעצמות באתר היו שייכות לה. המאמר השני טיפל ב"אם כל חטאת" של שחזור הרמה הטרופית של האדם, כלומר איזה אחוז מהקלוריות סופקו על ידי צמחים ואיזה אחוז מן החי. אין שחזור בספרות, שלא מסתמך על ציידים לקטים בני זמננו, והתמונה היא של קבוצות גמישות ברמה הטרופית בהתאם לתנאים האקולוגיים. צריך להבין שאנלוגיה לציידים לקטים בני זמננו היוותה את המקור היחיד, שהיה לחוקרים אשר ניסו לשחזר כמותית את חלקם של הצמחים ובעלי החיים בתזונה. הרקורד הארכיאולוגי, חוץ מאיזוטופים יציבים, פשוט לא בנוי לתת תשובה לשאלה הזו. המאמר מתאר את ההבדל התהומי בין האקולגיה של אז עם מינים רבים של פילים וחיות גדולות אחרות, וזו של היום, בה לא צדים יותר חיות גדולות. כן מפרט המאמר את השלכות ההבדל הטכנולוגי של ניהול כלכלת כלי אבן לעומת כלי מתכת היום, המושגים במסחר עם איכרים ורועים שכנים. לסיכום, המסקנה של מאמר זה היא שציידים לקטים בני זמננו אולי מתאימים במידת מה כאנלוגיה לסוף תקופת האבן, בה ניכחדו כבר רוב החיות הגדולות; הכלב בויית וכן פותחה הקשת ככלי ציד, אך ודאי לא לתקופות מוקדמות מאלה, המהוות כ-99% מתקופת האבן.
כדי להשיב על השאלה על חלקם היחסי של הצמחים ובעלי החיים בתזונת האדם הקדמון מבלי להסתמך על ציידים לקטים בני זמננו, נכתב המאמר השלישי* [3]. במאמר הזה הצגנו בפעם הראשונה באופן רחב את הגישה הפליאוביולוגית כמקור לעדויות. חמישה עשר קווי עדויות שונים מתחום הביליוגיה של האדם, כולל חילוף חומרים, גנטיקה ומורפולוגיה פנימית וחיצונית הציגו תמונה של האדם כמותאם לצריכה גבוהה של מזון מן החי. חלק מן העדויות אף הראו, שהאדם עבר התאמות לצריכת מזון מן החי אשר מנעו ממנו לנצל ניצול יעיל מזון מן הצומח, סימן ברור לאבולוציה של מין מתמחה. חלק נוסף מהעדויות ניתן היה לפרש כהתאמות לצריכה של חיות גדולות. ל-15 העדויות הביולוגיות הוספנו עוד עדויות מעשרה שטחי ידע אחרים כמו ארכיאולוגיה, פליאונתולוגיה, אתנוגרפיה וזאולוגיה. רובם ככולם הצביעו על היות האדם היפר-קרניבור של חיות גדולות.
לאחר שביססנו ככל יכולתנו את שתי הנחות היסוד לעיל, והן שהאדם התמחה בציד חיות גדולות, ושרוב תזונתו באה מן החי הגיע השלב שבו יכולנו להציג את ההסבר המאחד לאבולוציה האנושית, כי עכשיו היה ברור מדוע ירידה בגודל החיות הייתה שינוי אקולוגי כל כך מהותי לאדם.
כמו שבתחום הכלכלה הדרך הטובה ביותר להבין התנהגות של אדם היא לעקוב אחר הכסף, באבולוציה הדרך הטובה ביותר להבין שינויים היא לעקוב אחר האנרגיה, "מטבע החליפין של החיים".
היכחדות החיות הגדולות יצרה גירעון בתקציב האנרגטי של האדם. יש עלות אנרגטית יותר גבוהה להשגת שמונים יחמורים במקום פיל אחד שנכחד. כך, אצל האדם, הכיוון של ההתאמה בעקבות השינוי האקולוגי היה של חיסכון באנרגיה בעת ציד חיות קטנות יותר.
הגישה הבסיסית הזו הביאה אותנו לכתיבת המאמר [4] שמסביר את ההתפתחויות המרכזיות באבולוציה האנושית כהתאמות חוזרות ונשנות לחיסכון אנרגטי בעת ציד חיות, שגודלן הולך וקטן. ההתאמות שהסברנו כך הן:
1. הגידול בנפח מוח האדם לאחר ההומו אירקטוס
2. התפתחות השפה
3. האבולוציה של ההומו ספיינס על שלל המאפיינים הפיזיולוגיים מורפולוגיים
4. השינויים בכלי האבן ובטכניקות הציד
5. התגברות הצריכה של מזון ממקור צמחי לקראת סוף תקופת האבן
6. היכחדות הניאנדרטל
7. ביות הכלב
8. הירידה בגודל המוח של האדם בסוף תקופת האבן
9. ביות הצמחים ובעלי החיים והמעבר לחקלאות.
את כל השינויים האלה אפשר להסביר בצורך לחיסכון באנרגיה בכל פעם שבה נכחדות החיות הגדולות ביותר באותה עת.
לחדי העין שבין הקוראים הוותיקים יישמע המהלך המחשבתי המתואר לעיל, מוכר ולא בכדי. חלקו, אם לא רובו, הופיע כבר במאמר הראשון שלנו Man the Fat Hunter מ-2011 [5]. היום, כתשע שנים לאחר הופעת המאמר, השלמתי משימה שהטלתי על עצמי אז – לבדוק ולהרחיב את ההשערות שהועלו במאמר מ-2011.
המשימה הבאה היא לאגד את כל הפרסומים לספר, אך לפני כן לפרסם עוד מאמר אחד שיציג השערה לגורם המאחד בין היכחדות החיות הגדולות בזמנים ובמקומות שונים על פני כדור הארץ במשך תקופת האבן. כן, ניחשתם, האדם הוא החשוד הראשי. לפי הנתונים שאספתי, העדפתו האנרגטית לציד חיות גדולות והצורך הקריטי שלו בשומן הביאו לכך שהוא צד דווקא אותן חיות ואותן קבוצות גיל שהיו הכי רגישות להיכחדות. בקצרה, האדם כרת את הענף עליו ישב. ממש כפי שהוא עושה גם היום.
שנהיה בריאים
מיקי
* בשיתוף רפאל סירטולי, דוקטורנט לביולוגיה מאוניברסיטת מינאו בפורטוגל.
1. Ben-Dor M, Barkai R. Supersize does matter: The importance of large prey in Paleolithic subsistence and a method for measurement of its significance in zooarchaeological assemblages. In: Konidaris G, Barkai R, Tourloukis V, Harvati K, editors. Human-elephant interactions: from past to present: Tübingen University Press; In press.
2. Ben-Dor M, Barkai R. The importance of large prey animals during the Pleistocene and the implications of their extinction on the use of dietary ethnographic analogies. Journal of Anthropological Archaeology. 2020;59:101192.
3. Ben-Dor M, Sirtoli R, Barkai R. The evolution of the human trophic level during the Pleistocene. Yb Phys Anthrop. 2021.
4. Ben-Dor M, Barkai R. Prey Size Decline as a Unifying Ecological Selecting Agent in Pleistocene Human Evolution. Quaternary. 2021;4(1):7.
