הספר "מחקר סין" – טעויות והטעיות

למרות שאני עכבר אינטרנט ותיק אני לא מפסיק להיות מופתע מהיכולות האנושיות המדהימות שמתגלות בעזרתה של הרשת.

לפני מספר ימים פרסמה בלוגיסטית אלמונית וצעירה (23) בשם דניס מינגר ביקורת (לינק) על הספר "מחקר סין" מאת קולין קמבל.

"מחקר סין" הפך בשנים האחרונות לתנ"ך של הצמחונים/טבעונים. בדרך כלל, ההחלטה להיות צמחוני או טבעוני מבוססת על תפיסה מוסרית. אך משום מה, הטענה, המוכחת לכאורה ב"מחקר סין", שתזונה צמחונית היא בריאה יותר, משמשת בידם הרבה פעמים כטיעון העיקרי לנכונות אימוצה של התזונה הצמחית. אולי המחשבה שהמזון "המוסרי"  הוא גם הבריא נותנת להם את התחושה שבכל זאת בסופו של דבר "צדיק וטוב לו".

עדות לחשיבותו של הספר לתחושת הצדק של הצמחונים נמצאת באחת התגובות (של צמחוני אני מניח) לפוסט שבו סקרתי את הספר The Vegetarian Myth: "תגובתי היא רק שתי מילים – מחקר סין" הוא כתב. זה, אגב, הזכיר לי מערכון של אפרים קישון בו שני אנשים משחקים פוקר מספרים – מנצח מי שאומר את המספר הגבוהה ביותר – עד שאחד המשתתפים, שנגמרו לו המספרים, אומר בתורו: "בן גוריון!" ומנצח סופית.

"מחקר סין" האורגינלי הוא מונוגרף של 800 עמודים הכולל נתונים על תזונה ומחלות באזורים שונים בסין.  קמפבל, שהוא צמחוני כמובן, היה מעורב באיסוף הנתונים ובניתוחם. למרות השם של הספר = מחקר סין, רק פרק אחד שלו מבוסס על מחקר סין המקורי – הפרק על הקשר בין חלבון מן החי וסרטן.

דניס מנגר, הבלוגיסטית הצעירה, בחרה לבלות לילות וימים בניתוח הנתונים של המונוגרף של מחקר סין, בהשוואה לתוצאות שמביא קמפבל בפרק הנ"ל בספרו. היקף המאמצים שהיא השקיעה פשוט לא יאומן.  קמפבל, בתגובתו לבלוג שלה, העלה את ההשערה שהיא נתמכה על ידי ארגון בשם "קרן ווסטון פרייס" מכיוון שלא האמין ש"נערה צעירה אחת", לפי דבריו, יכולה לבצע בעצמה את כל העבודה.

דניס אינה סטטיסטיקאית או ביולוגית וכל עניינה היה, לטענתה, לברר לעצמה אם הממצאים של מחקר סין אכן תומכים בתזונה צמחונית.היא הייתה עד לא מזמן צמחונית וגם כיום אוכלת כמויות מינימאליות של מזון מן החי וזאת רק לאחר שהגיעה למסקנה שמזון מן החי חיוני לבריאותה. היא מנהלת בלוג שממנו נראה שהיא דוגלת כיום בתזונה גולמית (Raw Food) ובו פרסמה את ביקורתה.

דניס מציגה טענה אחר טענה של קמפבל ומראה שהניתוח הסטטיסטי של קמפבל היה פרימיטיבי ושגוי (ובעצם מגמתי) בכל אחת מהן. למרות שהיא מתנסחת לגביו בנימוס,  קמפבל, המתהדר תמיד בנוצות הפרופסורה שלו, מתגלה כמדען בינוני ביותר.

אני לא עומד לתאר כאן בפירוט את הביקורת אך אתן דוגמא אחת:

קמפבל טוען בספרו שמניתוח הנתונים של מחקר סין מסתבר שיש קורלציה חיובית בין רמת כולסטרול של 90-170 מ"ג/ד"ל ומקרי מוות מסרטן. מכיוון שרמת הכולסטרול קשורה באופן חיובי גם עם רמת הצריכה של חלבונים מן החי מציג קמפבל את המסקנה שמוות מסרטן קשור ונובע מצריכה של חלבונים מן החי.

דניס חושפת שבמונוגרף של מחקר סין יש נתונים ישירים על הקשר בין צריכת חלבון מן החי ובין סרטן. אז מדוע להשתמש בדרך עקומה של הסתמכות על קשר בין שלושה משתנים בשתי קורלציות, כשאפשר להשתמש בקורלציה הישירה? לקמפבל הפתרונים.

רמז לסיבה ניתן אולי למצוא בעובדה שלפי הקורלציה הישירה שמצאה דניס בנתונים המקוריים אין קשר בין סרטן וצריכת חלבון מן החי. למעשה, ברוב סוגי הסרטן הקורלציה היא הפוכה, כלומר ככל שאוכלים יותר חלבון מן החי יש פחות סרטן, אם כי הקורלציות לא מגיעות למובהקות סטטיסטית.

אם כך, שאלה את עצמה דניס, מה קורה בקשר בין חלבון מן הצומח לסרטן?

לא תאמינו אבל הקורלציה חיובית, כלומר, דניס מצאה שלפי הנתונים המקוריים, שכמובן אין להם זכר בספר של קמפבל, ככל שצורכים יותר חלבון מן הצומח יש יותר סרטן. גם כאן הקורלציה לא מגיעה למובהקות סטטיסטית. גם אם משווים בין סוגי סרטן שונים יוצא החלבון מן החי וידו על העליונה.  ב-10 מתוך 13 סוגי סרטן יש קורלציה שלילית (טוב ליהודים)  בין חלבון מן החי וסרטן לעומת 8 סוגי סרטן מתוך 14 בהם יש קורלציה חיובית (לא טוב) בין צריכת חלבון מן הצומח וסרטן. קמפבל כמובן לא חשב שהנתונים האלה עשויים לעניין את קוראיו.

כך עוברת דניס טענה אחר טענה ומוכיחה שמסקנותיו של קמפבל שגויות (אם להתבטא בעדינות). קמפבל כאמור מצא לנכון להגיב לטענותיה. התגובה, אם להתבטא בעדינות, מבישה. הוא התייחס לגילה של דניס (שהיא כיום כאמור בת 23 והתחילה ללמוד בקולג' בהיותה בת 16) ולמינה וייחס לה כוונת קונספירטיביות. לא היה בתגובתו וגם לא בספרו שום התייחסות לשיטות הסטטיסטיות בהן השתמש. למעט טענותיו הענייניות השיבה דניס בפוסט נוסף

ביקורתה של דניס מינגר מצטרפת לביקורות קודמות של כריס מסטרג'ון ופרופסור לורן קורדן. בשתיהן נערך ויכוח ישיר בין קמפבל והמבקרים את טענתו שהחלבון מן החי מזיק לבריאות. בשתיהן יצא, לדעתי, קמפבל כשידו על התחתונה. בזו של דניס מנגר הוא יוצא, שוב לדעתי, אף גרוע יותר.

אין שום סיבה או הגיון בכך שמזון, שקבוצת אנשים החליטה שהוא יותר מוסרי, יהיה גם יותר בריא. כל הטבע מבוסס על יצורים שצורכים אחד את השני. האנרגיה של החיים מועברת כך מיצור אחד ליצור אחר. אם זה לא היה כך מגוון היצורים על פני הכדור היה נעצר בעולם החיידקים והצומח.

זכאי אדם לחשוב שאכילת מזון מן החי היא לא מוסרית ואף להחליט לשלם על כך בסיכון בריאותו אבל  נראה לי שייעוץ רשלני בנושאי מזון ובריאות, כפי שנעשה בכתיבת הספר מחקר סין, הוא לא פחות לא מוסרי