הירחון 'מנטה' הביא לאחרונה כתבה על העלייה בפופולאריות של ההימנעות מגלוטן, כפי שהיא באה לידי ביטוי בעלית שטח המדפים המוקדש בחנויות המזון למוצרים נטולי גלוטן. העיתון, כמו שעיתון מכובד צריך לעשות, שאל לחוות דעתו של פרופסור מכובד על התופעה. הפרופסור לא הפתיע והפגין בורות לא קטנה בתחום שבו הוא אמור להיות מומחה. למשל, לאחר שהוא מודה שאין לרופאים מושג על מקור תסמונת המעי הרגיז הוא שולל מכל וכל את האפשרות שגלוטן יכול להיות אחראי לתופעה. אני בטוח שהוא לא יכול להביא מחקר אחד קטן שקובע שגלוטן לא גורם לתסמונת המעי הרגיז אז מאין הביטחון שגורם לו לשלשל קביעה כזו? לך תדע, אולי מדעתו המושכלת, כפי שהיא מובעת בהמשך הכתבה, שכל עניין הגלוטן הוא 'טרנד' ותו לא. עוד קובע הפרופסור שבדיקות הצליאק הן אמינות לחלוטין ומגלות את כל החולים. העיתון מביא גם את חוות דעתה של דיאטנית מומחית, המופתעת גם היא מה'טרנד' וזה לא מפתיע כמובן, היא הרי למדה אצל הפרופסור…
אז איך זה קשור לכותרת הפוסט? ובכן בגיליון אוקטובר של כתב העת Annals of Medicine מתפרסם מחקר חדש (לינק) שנעשה על ידי קבוצתו של אלסיו פאסאנו (Allessio fasano), מגלה הזונולין שאת סיפורו הבאתי בפוסט הקודם. פאסאנו מנהל מעבדה המתמחה בחקר הצליאק ואני לא אתפלא אם יום אחד, כאשר הנזק העצום שנגרם בעולם מגלוטן ייחשף במלואו, הוא יזכה בפרס נובל.
החוקרים לקחו בדיקות דם שנעשו על 3511 נבדקים בהפרש של 15 שנים (1974-89) וחיפשו נוגדנים המעידים על צליאק. והנה הפלא ופלא ב-1974 נמצאו בקבוצת הנבדקים 7 חולי צליאק ואילו באותה קבוצה ב-1989 נמצאו 16 חולים, אותם 7 קודמים ועוד 9 חדשים!
בדיקת הנוגדנים שבוצעה במחקר היא זו שעליה מדבר הפרופסור מ'מנטה' כאילו היא מגלה 100% מחולי הצליאק. ובכן מסתבר שגם אם נבדקת פעם וקבלת תוצאה שלילית אין זה אומר שבחלוף השנים לא תפתח צליאק.
אבל זה לא הכל ואפילו לא ההיבט המשמעותי ביותר באי הדיוק של קביעתו של הפרופסור. אז בואו ונציע לו עוד מספר מקורות להתעדכן בהם על אפשרויות נוספות לאיתור צליאק, המגדילות את מספר הרגישים לגלוטן עשרות מונים.
הנה מאמר אחד של קבוצת חוקרים ספרדית בראשות Bernardo – Is gliadin really safe for non-coeliac individuals? Production of interleukin 15 in biopsy culture from non-coeliac individuals challenged with gliadin peptides(לינק )
המאמר מראה תגובה דלקתית לגלוטן גם בקרב נבדקים שאינם חולי צליאק לפי הבדיקה הקלאסית. בכלל, כדאי לפרופסור לסקור בקצרה את עבודתה של קבוצה ספרדית זו. המאמר האחרון שלהם Novel mechanisms of gliadin immunotoxicity? ( לינק ) מציע את האפשרות שיש מנגנון אחר מזה המוכר כיום, שדרכו גורם גלוטן למחלות אוטואימוניות. אם אכן קיים מנגנון כזה תהיה זו הוכחה נוספת שבדיקות הנוגדנים הנוכחיות נכשלות באיתור כל החולים בצליאק.
בעיה נוספת של הבדיקות הנוכחיות היא שהן מחפשות נוגדנים רק בדם. חוקר שחשב על האפשרות, שבגלל שעיקר הנזק הראשוני בצליאק נגרם בקיבה, כדאי לחפש את הנוגדנים גם בצואה הוא ד"ר קנת פיין (Kenneth Fine), שהקים מעבדה בשם .Entrolab והוא מאתר אותם בכמויות! נבדקים רבים שאינם מאותרים בבדיקות דם מצליחים להיות מאובחנים על ידי שיטה זו – תוצאות מחקריו מוצגות כאן
ונסיים בסיפור אישי: נכדי בן ה-6 סבל משלשולים ותת משקל. מיד לאחר שהתחלתי לחקור את נושא הגלוטן המלצתי לבתי להעביר את כל משפחתה לדיאטה נטולת גלוטן. ואכן, השלשולים של נכדי נעלמו מיד כבמטה קסם. הרופאה של הנכד התרשמה אך ביקשה לקיים בדיקת דם בכל זאת כדי לקבוע "באופן רשמי" את מעמדו של הילד כחולה צליאק. הבדיקה הצריכה חזרה לצריכת גלוטן למספר שבועות. מיד לאחר תחילת צריכת הגלוטן הופיעו מחדש גם השלשולים (מחיר בטל בשישים לעומת הסיכוי לקבל "מעמד רשמי" של חולה צליאק….).
הבדיקה לא גילתה מאום. כמו שעון, מיד לאחר חידוש המניעה של הגלוטן, נפסקו השלשולים. שקלנו לשלוח דוגמת צואה ל Entrolab אך בכל מקרה לא היו מקבלים בקופת חולים את התוצאה. להם מייעצים פרופסורים ומה כבר אנחנו, החולים הפשוטים יודעים? אנחנו סתם 'טרנד', כפי שהגדיר זאת הפרופסור מ'מנטה'…
